גיליתי עוד ועוד בדרך לכל אורך הדרך...
באותו זמן נחשבתי לאחת מהמטפלות הנחשבות, הטובות והעובדות שקיימות בתחום הטיפולי ובפרט בתחום הטיפול בתת המודע - זה שיוחס לו עד כה וניתן לו התואר של יוצר מצבו של האדם.
ככל שעבדתי יותר עם תת-המודע בצורה השורשית ביותר הקיימת עד כמה שהכרתי בעבודה עם רובד זה - גיליתי שעבודה מסוג זה אכן יכולה לשנות הרבה עבור האדם - אך גם רובד זה אינו השורש שיצר את הכל אלא חלק ממה שנוצר.
גיליתי שתת המודע לא יוצר שום דבר בעולמו הפנימי והחיצוני של האדם אלא תוצר של האדם, בדיוק כמו מחשבותיו של האדם, זכרונותיו, תחושותיו, גישתו וכו'.
גיליתי שהאמונה שדבר יצר דבר שיצר דבר שיצר דבר אינה נכונה וכי מדובר במקור אחד שיצר באופן ישיר את הכל.
גם גיליתי שלא עולמו החיצוני של האדם הוא זה שיצר את מצבו של האדם, כיוון שבשינוי של עולמו החיצוני של האדם לאו דווקא השתנתה תחושתו של האדם.
ובנוסף גיליתי שגם אם נשנה את כל הקיים בעולמו הפנימי של האדם כעת ונמחוק את כל הרשמים שנוצרו כביכול מעולמו החיצוני של האדם - עדיין הדברים ממשיכים לקרות בעולמו של האדם וממשיכים להיווצר.
במצב זה, גם אם כל מה שהיה באדמה הקיימת שוחרר, ברוח הבאה הגיעו זרעים חדשים בדמות התנסויות חיים חדשות שיצרו באדם ובעולמו שוב תחושות דומות כי הקרקע לא שונתה.
וגם אם הצליח עולמו להשתנות וכך גם שיקופיו - גיליתי שבשינוי של אחד מתחומי עולמו הפנימי לא משתנים כל התחומים הנוספים בעולמו הפנימי ולכן לא הגיוני שכדי שהאדם יחיה באופן שלם יותר הוא צריך למחוק כל זכר לכל מה שחווה עד כה.
גיליתי שלאדם קיימים שני עולמות עיקריים-
עולמו הפנימי, המורכב ממחשבותיו של האדם, מזכרונותיו, מגישתו של האדם, מהמודע, מתת המודע, ממחשבות טורדניות, מתחושות ורגשות, מפחדים, מטראומות, מחרדות, מאובססיות, ממצבו אנרגטי, ממצב נפשי ועוד.
ועולמו החיצוני, הגשמי המורכב מ- תפקודו של האדם, מסביבת החיים בה גדל בעבר ובה גדל היום, ממערכות היחסים שלו- הזוגית, החברתית, המקצועית, המשפחתית, ממצבו הכלכלי, מהתקשורת שלו וכדו'.
הבנתי שכל אלה קיימים באדם, אך בהחלט לא המקור האחד שיצר את הכל אשר בשינוי שלו ישתנה הכל. וזו היתה כל מטרת הדרך הזו - למצוא את המקור האחד שיצר את הכל.
ככל שטיפלתי בעוד ועוד מקרים, ועוד ועוד נושאים המיוצגים על ידי עוד ועוד אנשים הבנתי בצורה חד משמעתית שיש משהו חסר בהבנה של בני האדם וחוקרי האנושות את האדם ואת עולמו.
פתאום כשהבנתי שגם בעבודה עם כל הרבדים הפנימיים של האדם וגם בעבודה עם שינוי תת-המודע לא באמת נגעתי בשורש, גילוי שהפך להיות חד משמעי ומוכח יותר ויותר בכל רגע, הבנתי שעלי להמשיך בדרכי בחקר המקור האחד שיצר את הכל.
אומנם עד אותו זמן חשבתי שכבר מצאתי את התשובה אבל הרגשתי שאני לא אמורה להיות נאמנה לתחנות שבדרך אלא נאמנה לעצמי ולבני האדם, ולמציאת המקור האמיתי שיצר את הכל אשר בשינוי שלו הכל ישתנה מעצמו. ולמרות שעד אותו רגע חייתי בדרך שהיתה נראית מאוד ברורה- לא יכולתי שלא ללכת באופן צמוד לאמת שנתגלתה לעיני ולהמשיך בדרך...