תחנה 2 - לשבור את תקרת הזכוכית

הצורך לתהות לגבי הכל היתה אותה "תקרת הזכוכית" שסיפקה התפיסה הקודמת שבה האדם מוגבל ביכולת שלו ליצור בחייו ואת חייו. תקרת הזכוכית היוותה את המקור לתפיסה שלנו אותנו, בני האדם, ולתפיסה שלנו את עולמנו החיצוני.
 
כל עוד נשענו על תפיסה מסויימת שבה היינו מוגבלים ביכולת הבסיסית שלנו לחיות וליצור, מעצם היותנו תוצר של עולמנו הפיזי כביכול - לא יכולנו לעבור מעבר לאותה מוגבלות. 
 
ככל שפגשתי עוד ועוד אנשים בדרך כך הבנתי עד כמה השאלות של: "מי אנחנו, ומה אנחנו עושים פה בכלל, ומה הדרך לחיות כאן מתוך הגשמת המטרה" - היו בגדר תעלומה אמיתית, כשלכל אחד השערה משלו...
 
הכרויות אלו עזרו לי להבין שאין פלא שהאדם לא חווה ביטחון אם הוא לא ממש יודע מי הוא, למה הוא פה, איך מתקדמים במשחק הזה, תוך התפיסה שהוא לא זה שיוצר את עולמו ואת תחושותיו אלא מקור חיצוני! 
 
לאורך כל הדרך הזו ראיתי עוד ועוד אנשים שמגיעים אלי עייפים, חסרי אמונה בעולם, חסרי אמונה בעצמם וביכולת שלהם למצוא משהו שיכול באמת לשנות את מצבם... 
 
ככל שהכרתי עוד ועוד אנשים שרוחם נשברה כי הרגישו שלא מסוגלים עוד כך הבנתי שחייב להיות כאן מענה אחר כי זה לא הגיוני שמיליארדי אנשים נולדו לעולם הזה מבלי היכולת להבין באמת... וליצור באמת אחרת...
 
כל כך הבנתי אותם כיוון שבהעדר הבנה של מה באמת יצר את מצבם איך באמת ידעו באיזו דרך להתמיד כדי לשנות את מצבם? ואז כל הזמן מנסים למצוא את הדרך הנכונה ולא יודעים האם להמשיך בה או האם לעבור לאחרת... 
 
ככל שטיפלתי ולימדתי מטפלים את מקצוע הטיפול, גיליתי עד כמה מורכב האדם ועד כמה מורכב עולם הטיפול ועד כמה הוא מציע שפע של תחומי טיפול עבור אנשים שלא יודעים מה בכלל המקור להכל ולכן לא יודעים במה להתחיל לטפל על מנת לשנות את מצבם. 
 
המשותף לכולם היתה תחושת חוסר הוודאות לגבי מצבם.

חוסר ההבנה באשר למה יצר באמת את מצבם, לא יצר חוסר ידיעה לגבי מה יכול לשנות באמת את מצבם... 
 
כאחת שלא חובבת תסכול אני מרגישה שמפגשים רבים אלה הגבירו בי את האש למצוא את התשובה לשאלה שכל כך מתסכלת אותם וגורמת להם לאבד אמונה... והאמונה שהכי קשה היה לי לראות אותם מאבדים - היא האמונה בעצמם... 
 
הצורך להבין, לחקור, ולגלות את התשובה המשיך להתחזק ככל שהגיעו אלי עוד ועוד אנשים - עשרות, מאות, אלפים, שכולם מבקשים מזור לכל כך הרבה קשיים ברמה הרגשית ו/או האנרגטית ו/או התודעתית ו/או הפיזית ו/או בחיבור עם אנשי עולמם הפיזי וכו' - היה לי ברור שלא יכול להיות שזה כל כך מורכב ומסובך וחייב להיות כאן פיתרון אחר פשוט יותר... 
 
הבנתי שזה לא הגיוני שהאדם צריך לעבור אין סוף תיקונים לכל מה שחווה עד כה, ויתרה מכך - ימשיך לעבור ברגע שיצא חזרה אל העולם... הבנתי שלא יכול להיות שהגענו הנה כדי לשרוד ולא להינזק אלא כדי לחיות ולהיתרם, לחיות כיצור חי מתפתח ולא כיצור שורד...

אז יצאתי לחפש את המקור שיצר את הכל - שבשינוי שלו ישתנה הכל! אז...

שאלתי המון שאלות, הפכתי כל אבן, גם כאלו שהיה נראה שהכל ברור לגביהן, לא הנחתי שום הנחת יסוד מוקדמת כאקסיומה, והסכמתי לראות את הכל עם עיניים פקוחות!