תחנה 6 - לראות מעבר

מגוון של שיטות התגלו לי בדרך, עם מכנה משותף אחד.
 
ככל שהכרתי עוד ועוד שיטות וחקרתי עוד ועוד את המקור היוצר על פי האמונה של אותה שיטה גיליתי המון אפשרויות למקורות יוצרים והמון שיטות לטיפול בכל אחד מכל אלה... ויחד עם זאת התגלה לי דבר מרתק נוסף - והוא - שלכל השיטות ולכל המקורות האפשריים יש מכנה משותף אחד והוא - כולם יצרו את האדם ולא נוצרו מתוך האדם... 
 
כלומר, בבסיס כולן האדם הוא תוצר של משהו אחר ולא היוצר של הדבר - שעדיין השאיר אותי ואת כל האנושות יחד איתי - עם אותה תקרת זכוכית... 
 
הרגשתי שאולי לא מצאתי עדיין את התשובה אבל הצלחתי סוף סוף להבין מה גרם לכך שלא הצלחנו למצוא את התשובה עד כה... והרגשתי שזה מקרב אותי למציאת התשובה!
 
הבנתי שלא יכולנו למצוא את התשובה לתקרת הזכוכית כל עוד כל המגוון לא באמת איפשר תוצאות שונות באופן ניכר זו מזו אלא רק דרך כל אחת מהן יכולתי להגיב רק למה שנוצר - אז בכולן המשכנו לטפל בתוצרת, ואז לא יכולנו לחיות בביטחון ביכולת שלנו ליצור באמת אחרת, כי עולם כמנהגו נוהג ובטריגר הנוסף שיקרה לנו בחיינו - נחזור להרגיש את אותה תחושה מוכרת. 
 
הרגשתי שלפחות הצלחתי להבין מה הסיבה שעד כה עולם הטיפול לא הצליח לתת מענה אמיתי ושלם בהבנת האדם את עצמו, הבנה כזו שתצליח לתת מענה לכל אשר חווה האדם. 
 
בנוסף, הצלחתי להבין את ההגיון לכך שעד כה לא נמצא מה המקור האחד דרכו ניתן יהיה לשנות את כלל מצבו של האדם! והבנתי שהסיבה לכך היתה התפיסה הרווחת כי עולמו החיצוני של האדם הוא זה שיצר את האדם להיות מה שהוא ומכך גם את מצבו! כל עוד התפיסה היתה שמקורות היוצרים את האדם היו רבים והאדם היה רק תוצר של כל אלו - לא באמת היה סיכוי למצוא את המקור היוצר האחד של האדם על פי תפיסה שגויה זו. 
 
מכך, ברור היה לי מה הסיבה שעד כה לא ידע עולם הטיפול לאתר ולפתור את כל אשר חווה האדם בעולמו הפנימי והחיצוני דרך מקור יוצר אחד כל עוד עולמו החיצוני נתפס כיוצר מצבו של האדם. 
 
כמו כן, הצלחתי להבין מה הסיבה שעד כה עולם הטיפול לא הצליח לתת מענה אמיתי ושלם לשינוי מצבו של האדם אלא נתן מענה רק לתוצרי מצבו (התחושות, הזכרונות, המחשבות, הגישה וכו').
 
במצב זה כל שנותר היה זה לראות איך להקל על האדם מכל אשר חווה ולשמור על האדם מפני "נזקים נוספים" ובמקביל לנסות "לפנות" את כל הנזקים שנוצרו עד כה מהחיבור שלו עם העולם הפיזי כדי שיוכל לחזור לתפקוד תקין ולחיות מתוך אמונה ועד כמה שניתן - כאדם חדש ובכך גם עוסקת שיטות הטיפול השונות. 
 
על פי תפיסה זו גם לא ניתן לשנות את השינויים שנוצרים באדם על ידי עולמו החיצוני אלא אם הוא נאטם מפניו דרך אטימות מוחלטת. מטרת דרך זו היא שהאדם לא ינזק מהעולם, אך גם לא מאפשרת שהוא יתרם באמצעות העולם - דבר שנראה לא הגיוני... אחרת למה הגענו הנה מיליארדי אנשים בעולם למשחק חברתי אם אנו לא נתרמים מהמשחק עצמו ומשאר השחקנים?
ככל שעברו השנים וככל שטיפלתי בעוד ועוד אנשים הבנתי את הפער העצום שיש בין לשנות את תחושתו של האדם באשר למצבו לבין לשנות את מצבו ומכך תשתנינה תחושותיו בהתאם באופן טבעי. 
 
ככל שהבנות אלה הפכו להיות ברורות ובהירות יותר כך כל התגובה של האדם כלפי עולמו הפכה להיות מובנת יותר, ומה הפלא שעבור כל כך הרבה אנשים הדרך הכי טובה לחיות את החיים היא להימנע מהם? 
 
הבנתי איפה לא נמצאת התשובה (לא בתגובה, לא בהימנעות).

הבנתי למה לא מצאנו עד כה את התשובה (כי לא ניתן לפרוץ שום תקרת זכוכית אם היא חלק מהנחת היסוד שיצרה את התיאוריה, לא ניתן לראות את האדם כבלתי מוגבל כל עוד באקסיומה הראשונית האדם הוא תוצר של עולמו ומכך מוגבל).

הבנתי שהמכנה המשותף לכל מה שהיה מוכר לנו עד כה ישב על הנחת יסוד שהאדם הוא תוצר של מקור חיצוני, הבנתי שיכול להיות שתפיסה זו היא מקור כל המוגבלות, הבנתי שכדי להכיר הכרה יוצאת דופן עלי להפתח לראות דברים בצורה רחבה יותר ולא על בסיס הקיים.