תחנה 8 - הגילוי

האוצרות והגילויים שהתגלו לי בדרך (אגלה שאחד מהאוצרות הם אני עצמי).
 
אם התשובה טמונה באדם בדקתי - ממה מורכב האדם? מהם הרכיבים שמכילים את האדם? 
 
התשובה היא - גוף פיזי ואנרגיה (רבים יקראו לזה - גוף ונשמה. אני בחרתי שלא להכיל את כל מה שהורגלנו לחשוב על נשמה ולכן לאורך כל המחקר לא תופיע המילה נשמה אלא רק אנרגיה).
 
האנרגיה, מעצם היותה אנרגיה היא בעלת תכונות של אנרגיה - היא תנועה, היא רב מימדית, היא חסרת גבולות, היא קיימת ללא תנאי, היא מאפשרת חיים. 
 
הגוף הפיזי ללא חיבור לאנרגיה הוא גוף חסר חיים, חסר תנועה, שלא מתקיים בזכות עצמו אלא בזכות האנרגיה שלו. כלומר, הבנתי שמקור החיות של האדם לא טמונה בפיזיות שלו, וכך גם סביר להניח שתחושת החיות שלו והקיימות שלו לא מקורה בפיזיות של האדם או של עולמו. 
 
בנוסף אנו יודעים באמצעות חוק שימור האנרגיה שאנרגיה לא נוצרת ולא נעלמת, היא פשוט קיימת ויכולה רק לשנות מיקום או צורה, אך הכמות שלה קבועה תמיד. במצב זה אנו יודעים שאף גורם פנימי או חיצוני בעבר או בהווה לא יכול להפוך את האנרגיה שלנו להיות חלקית או חסרה וכך נדע שגם האנרגיה שלנו היא שלמה. 
 
אז אם האנרגיה שלנו היא שלמה והגוף שלנו הוא שלם והעולם החיצוני לא מחסיר אותנו אז איך יכול להיות שהאדם בכל זאת מרגיש חסר? 
 
וכאן הגילוי המדהים...
 
מסתבר שהחוסר לא נובע מתוך מהות חסרה אלא מתוך חוסר נוכחות האנרגיה השלמה הקיימת באדם, כלומר באדם אין מהות חסרה אלא אינו חי את מהותו השלמה. 
מכך נוכל להבין שהחוסר הוא לא תוצר של קיימות חסרה אלא של חוסר בנוכחות שלמה של האנרגיה השלמה. 
 
מכך הבנתי שאין צורך בלתקן שום דבר או בלהגיב לשום דבר אלא לאפשר את היש. 
מכך הבנתי שאין מצב של "יש אין" אלא רק מצב של אין באופן נוכח את מלוא היש ולכן אין טעם להתעסק בטיפול בחסר אלא בלהנכיח, לחיות, להדהד ולאפשר את היש השלם. 
 
מכך הבנתי שכל עוד ההכרה שלנו מכירה בקיימות הדברים בדרך שהיא אשלייתית, המוגבלת להכיר את הקיים רק על פי הנוכחות הזמינה של הדבר - לא ניתן להבין דרכה את מלוא האמת.
 
סוף סוף הבנתי מה הקול הפנימי שבי ניסה להגיד לי כמשהו בי אמר: "תלמדי מהטבע". 
 
ניתן לדמות זאת לשמש:
 
האם השמש קיימת בלילה? 
 
כן.
 
וגם ביום?
 
כן. 
 
ובכל זאת אנו חווים אותה אחרת?
 
כן. 
 
מה הסיבה? 
 
כי מידת הנוכחות של השמש באזורינו משתנה למרות שהקיימות שלה תמיד שלמה.    
 
בהתאמה,
 
נוכל להבין שהאנרגיה שלנו תמיד שלמה אבל האדם לא תמיד חווה אותה בנוכחות שלמה אלא לפי מידת הנוכחות העצמית על פיה האדם חי את עצמו ואת חייו.
 
וזו התשובה להכל ויוצר הכל!
 
כלומר, החוסר אותו חווה האדם נוצר ממקור חסר אחד בלבד - והוא - עצמי.  
 
כשהאדם לא חי את עצמו באופן שלם, מתוך ביטוי שלם, ואת החיבור בין הרבדים שלו באופן שלם, מה הפלא שהוא מרגיש חסר? מה הפלא שהוא לא מרגיש שלם ומוגשם? ואז בכל סביבה בה הוא נמצא לא מצליח להרגיש חיות וחיבור? 
 
כעת נוכל להבין גם את הסיבה למה האדם אשר חווה את החוסר בעולמו הפיזי החיצוני שנוצר מתוך נוכחות עצמית חסרה לא הצליח להרגיש בהכרח טוב יותר בשינוי עולמו החיצוני.
 
כעת נוכל להבין שהאדם חווה את עולמו על פי המידה בה הוא חווה את עצמו וחווה את עצמו על פי המידה בה הוא חי את עצמו בפועל. 
 
כלומר, האדם רואה ויודע את עולמו החיצוני דרך חושיו הפיזיים אך חש דרך תחושה את עולמו הפנימי על פי מידת החיבור בין האני לעצמי (על פי מידת החיבור בין האנרגיה לפיזי - מידת הנוכחות העצמית). 
 
זה מה שמסביר את הפער בין מה שאנחנו יודעים לגבינו לבין מה שאנו חשים לגבינו.

זה גם מסביר את כל הדברים אותם הרגשנו ולהם קראנו "לא הגיוניים". 

התשובה נמצאה. 
 
ואין בה סוד. הכל גלוי ונפרס בפניכם