את הפיזי אנו מצליחים לקלוט באמצעות החושים שלנו, בעיקר באמצעות הראייה, ואילו את האנרגיה של האדם, הרוח שלו- אין ביכולתנו לקלוט בדרך זו.
כפי שאני, נועה יהושע אביוני, רואה את זה – לא הנשמה היא זו שצריכה תקון, כי הנשמה היא אנרגית בריאה מופלאה, שלא יכולה להתקלקל בשום דרך. אז מי צריך תקון?
אדם יכול או לחוש אהבה או לחשוב אהבה. במה זה תלוי? ביכולת של האדם לחוש תחושה. במה זה תלוי?
האם בית שמקבל את הילד שלו "כמו שהוא" הוא הבית הטוב ביותר? אני פוגשת הרבה הורים שאומרים לי: "חשוב לי לקבל את הילד שלי כפי שהוא". אך מה אם הילדים שלנו כעת לא במצב מיטבי
באדם עצמו לא חסר דבר, למעט עצמו, וככל שיחיה את עצמו - הנוכחות העצמית בה הוא חי תעלה, ואיתה גם הביטוי וההגשמה העצמית. מצאתי! הפיתרון נמצא בחיבור! בחיבור בין האדם לבין עצמו! שאז, כמטה קסם- משתנה הכל!
נועה ושלומי יהושע אביוני מדברים על זוגיות ומערכות יחסים שנוצרות מחיבור בין שני אנשים, שבחיבור בין השניים הם הופכים להיות - זוג. המשוואה היוצרת את הזוגיות היא - אני + את/ה = אנחנו. הבנת המשוואה הזו חשובה מאין כמוה. כי אנו רגילים להתעסק ב-אנחנו, בזוגיות עצמה, במקום בבני הזוג המרכיבים אותה. הגיע הזמן להתרגל אחרת.
אנו רגילים לקדש את התפקוד, את החיים, את המציאות, את הקשרים החברתיים שלנו, את הקשר שלנו עם העולם החיצוני. כשאנו לא מתפקדים ולא מקיימים קשר תקין עם המציאות ועם הסובבים אותנו