הורגלנו לחשוב שמודעות עצמית משמעה להיות מודע למי שאני ולמה שאני רוצה ולמה נכון לי ולמה לא נכון לי ולמה נכון להגיד ולמה לא ולהפעיל שיקול דעת. כשלמעשה? ההפך הוא הנכון.
כמעט כל אדם המגיע אלי אומר לי: "איך את מסבירה שאת הצלחת איפה שכל כך הרבה מטפלים ושיטות טיפול אחרות נכשלו?", "איך את מסבירה את התוצאות שאת משיגה באמצעות השיטה שלך?"
במהלך החיים שלי אני פוגשת לא מעט אנשים שהיו מטפלים בעבר אך הרגישו שהמקצוע הזה רוקן אותם. אני שואלת את כל האנשים האלה את אותה שאלה: "האם נכון יהיה להגיד שאתה טיפוס שבכלל נותן את הנשמה?"
כפי שאני, נועה יהושע אביוני, רואה את זה – לא הנשמה היא זו שצריכה תקון, כי הנשמה היא אנרגית בריאה מופלאה, שלא יכולה להתקלקל בשום דרך. אז מי צריך תקון?
NYE מוכיחה כי אין אדם שהוא אובססיבי במהותו, אלא אובססיבי רק למה שנחווה עבורו כצורך קיומי! באחת ההשתלמויות שלימדתי שאלתי: "תגיד, שתית היום?". התשובה היתה: "ברור". "ואתמול?" שאלתי. "כן" ענה...
בגידות, וואוו, לא פשוט, למה זה קורה? הרבה סיבות! אחת מהן - ואולי אף העיקרית, מופיעה כאן.
רובנו הורגלנו לחשוב שלהיות אדם משוחרר זה להגיד את כל מה שאנו מרגישים... זה להוציא קיטור ולשחרר את כל מה שיש לנו על הלב ובבטן. האומנם?
הילד שלי כל הזמן מורד! מה לעשות? מה אני עושה לא נכון? בואו לגלות איך לעזור לו וגם לכם...
כמעט כל הורה אמר את המשפט הזה לפחות פעם אחת. כעת אני מזמינה אתכם לרגע לבדוק- מה בעצם מטרת המשפט הזה? נכון, להוריד מעצמנו את האשם על כך שאנחנו לא לגמרי יודעים או מצליחים בלהיות הורים...
הרי אם היתה לנו הרגשה פחות טובה היא אף פעם לא נבעה מתוכנו כדי להרע לנו, אלא כדי לעדכן שמשהו בנו רוצה אחרת...