../../Up/ARTICLES/b_C_o1ee7mx7.jpg

האריה שבכלוב

פעם עבדתי בחי-כיף כמדריכת ימי הולדת.

באחד מימי ההולדת הילדים צעקו לאריה שישן, ובאיזשהו שלב הצליחו להעיר אותו והוא קם, הוא התחיל להסתובב בעצבנות...

לימים חשבתי על אותו אריה... אותו אריה עצבני שבכלוב...

שהרי אם היה מבטא את העצבים שלו על המבקרים בחי כיף מה היינו חושבים שהגיוני לעשות? לשים אותו בכלוב קטן יותר!!

ואז איך היה מרגיש?

עצבני יותר. כלוא יותר.

ואז מה היינו עושים?

סוגרים אותו בכלוב יותר קטן.

שאז מה היה קורה?

הוא היה עוד יותר עצבני!

למה?

כי ככל שניסינו לרסן את העצבים שלו דרך הריסון שלנו אותו - רק הגברנו את העצבים שלו!

כעת נוכל להבין שהעצבים של כל בעלי חיים, כולל בני האדם, נוצרים כשהם לא חיים בהתאם לטבע שלהם.

וככל שהם מרוסנים יותר וצריכים להיות ממושמעים יותר, קרי נשמעים למשהו חיצוני ולא לעצמם - הם פשוט עצבניים יותר.

בין אם העצבים הללו באים לידי ביטוי בצעקה ובין אם בדרכים אחרות - האדם נמצא במצב לא טוב!  

כי הוא לא במצבו הטבעי שבו הוא חי בהתאם לעצמו ובהתאם לטבע שלו.

ואם נחזור לרגע לאריה - מצחיק יהיה שבעצם התשובה לכל העצבים שלו - היא לשחרר אותו לטבע. הרי האריות בספארי הם לא עצבניים, הם לרוב שוכבים על האדמה, בסבבה שלהם, מסתכלים על הנוף. כן, יש להם יכולת הגנה עצמית, אך הם לא תוקפניים שלא לצורך, וכמו האריה כך גם אנחנו.

כשהאדם לא חי במצב של דיכוי אין צורך לדכא את העצבים שלו, ואת ההתנהגות שלו, ואת הזעם שלו - כי אין מה שיצור את כל אלו מראש!

אז אם אתם מכירים מישהו עצבני, לא משנה אם זה גבר, אישה, ילד או ילדה - תציעו להם לבדוק איפה הם לא חיים בהתאם לעצמם ומנסים ליישר את עצמם בהתאם למצופה מהם.

וככל שיפתחו לחיות בהתאם לעצמם - העצבים שלהם יהיו במצב תקין ואז לא יהיה צורך לרסן או לדכא דבר!
 
מוזמנים לחשוב על זה... זה יפתח לכם המון!

ואם זה עזר לכם - מוזמנים לשתף אנשים נוספים!


 
 
 
שתף אותי 
    

הגב על המאמר

 
 
../../Up/ARTICLES/b_C_o1ee7mx7.jpg

האריה שבכלוב

פעם עבדתי בחי-כיף כמדריכת ימי הולדת.

באחד מימי ההולדת הילדים צעקו לאריה שישן, ובאיזשהו שלב הצליחו להעיר אותו והוא קם, הוא התחיל להסתובב בעצבנות...

לימים חשבתי על אותו אריה... אותו אריה עצבני שבכלוב...

שהרי אם היה מבטא את העצבים שלו על המבקרים בחי כיף מה היינו חושבים שהגיוני לעשות? לשים אותו בכלוב קטן יותר!!

ואז איך היה מרגיש?

עצבני יותר. כלוא יותר.

ואז מה היינו עושים?

סוגרים אותו בכלוב יותר קטן.

שאז מה היה קורה?

הוא היה עוד יותר עצבני!

למה?

כי ככל שניסינו לרסן את העצבים שלו דרך הריסון שלנו אותו - רק הגברנו את העצבים שלו!

כעת נוכל להבין שהעצבים של כל בעלי חיים, כולל בני האדם, נוצרים כשהם לא חיים בהתאם לטבע שלהם.

וככל שהם מרוסנים יותר וצריכים להיות ממושמעים יותר, קרי נשמעים למשהו חיצוני ולא לעצמם - הם פשוט עצבניים יותר.

בין אם העצבים הללו באים לידי ביטוי בצעקה ובין אם בדרכים אחרות - האדם נמצא במצב לא טוב!  

כי הוא לא במצבו הטבעי שבו הוא חי בהתאם לעצמו ובהתאם לטבע שלו.

ואם נחזור לרגע לאריה - מצחיק יהיה שבעצם התשובה לכל העצבים שלו - היא לשחרר אותו לטבע. הרי האריות בספארי הם לא עצבניים, הם לרוב שוכבים על האדמה, בסבבה שלהם, מסתכלים על הנוף. כן, יש להם יכולת הגנה עצמית, אך הם לא תוקפניים שלא לצורך, וכמו האריה כך גם אנחנו.

כשהאדם לא חי במצב של דיכוי אין צורך לדכא את העצבים שלו, ואת ההתנהגות שלו, ואת הזעם שלו - כי אין מה שיצור את כל אלו מראש!

אז אם אתם מכירים מישהו עצבני, לא משנה אם זה גבר, אישה, ילד או ילדה - תציעו להם לבדוק איפה הם לא חיים בהתאם לעצמם ומנסים ליישר את עצמם בהתאם למצופה מהם.

וככל שיפתחו לחיות בהתאם לעצמם - העצבים שלהם יהיו במצב תקין ואז לא יהיה צורך לרסן או לדכא דבר!
 
מוזמנים לחשוב על זה... זה יפתח לכם המון!

ואם זה עזר לכם - מוזמנים לשתף אנשים נוספים!


 
 
 
שתף אותי 
    

הגב על המאמר

 
 
תודה,
תגובתך למאמר התקבלה במערכת