../../Up/ARTICLES/b_C_sld2oyjw.jpg

רגע לפני שאתה חוזר לחיים

רגע לפני שאתה חוזר לחיים - תחזור לעצמך. 
 
ביום שישי האחרון הגיע אלי דני (שם בדוי), רקדן לשעבר, שעבר תהליכים ארוכי שנים עם מטפלים שונים משיטות שונות. 
 
אף אחד, לטענתו, לא הצליח באמת לעזור לו לחזור לתפקוד תקין. 
 
הוא הגיע אלי כי שמע עלי ועל נפלאות השיטה. בא סקפטי, לא מבין מה אני יכולה לחדש לו שרבים לפני לא הצליחו. 
 
כששמעתי את מילותיו אלו חייכתי בחיוך מלא הבנה ואמפטיה ואמרתי:

"הם ניסו להחזיר אותך למציאות החיים במקום לעצמך..."
 
לא עברו דקות רבות - והוא החל לחייך. 
 
אנו רגילים לקדש את התפקוד, את החיים, את המציאות, את הקשרים החברתיים שלנו, את הקשר שלנו עם העולם החיצוני.

כשאנו לא מתפקדים ולא מקיימים קשר תקין עם המציאות ועם הסובבים אותנו - כולם מתגייסים להחזיר אותנו למוטב, לחיי התנהלות תקינים, לוודא שאנו מתפקדים, שקמנו מהמיטה, שבישלנו לילדים אוכל - במקום לבדוק את הדבר החשוב והמכריע מכל - את הקשר שלנו עם עצמנו... 
 
המשפט שמאפיין את הידע ואת שיטת NYE - חיבור אחד חיים שלמים - שופך אור גדול על המקרה הזה של דני ושל רבים ורבות כדוגמתו שמגיעים ומגיעות עם אותו סיפור בדיוק. 
 
מדובר תמיד באנשים שניסו לחיות באורח חיים תקין, לעשות את המצופה מהם, לתפקד כפי שמצופה מהם וכפי שהם ציפו מהם, ניסו לרצות את כולם, ניסו להתחבר עם כולם - עד לכאן הכל די רגיל... באיזשהו שלב - המציאות גדלה וגדלה והם קטנו וקטנו... הם נקברו תחת הניסיונות שלהם לחיות כפי שהם אמורים לחיות ותחת הניסיונות לגרום לכולם להיות מבסוטים.

מרגישים שהחיים שתו מהם את החיות והחיים עד הטיפה האחרונה... 
 
משהו בהם, ברמה המודעת, כל כך רוצה לחזור כמה שנים אחורה, לתקופה שבה היה להם טוב בחיים, לתקופה שבה הם חייכו והרגישו טוב, לתקופה שבה שום דבר לא שבר אותם, בתקופה שבה הם חיו. 
 
וכיום? כיום תחושת החיות זכורה כמו אדם שנפטר לפני שנים ויש לנו מן תמונה עמומה במוחנו שחושש שמא גם היא תעלם... גם אור הפנים אבד ואיתו גם הבעת הפנים. 
 
משהו בהם מאוד רוצה לחזור לחיים... ולא משנה כמה הם מנסים - הם לא ממש מצליחים.
 
ואתם יודעים למה? 
 
כי מה שהם איבדו הוא לא באמת את החיבור לחיים - אלא את החיבור לעצמם
 
ככל שהם איבדו את עצמם במציאת החיים - הם כבר לא חלק ממציאות שקברה אותם בחיים. 
 
כן, כאן נגיד - יש עוד אנשים שחיים את אותה מציאות חיים, למה להם זה לא קרה? 
 
והתשובה היא גבירותי ורבותי - כי זה לא המציאות שגרמה להם לאבד את עצמם - אלא במידה שבה הם "מכרו" את עצמם.
 
ומה זאת אומרת מכרו את עצמם?
 
אנו עושים כל הזמן עסקאות - נותנים כסף ומקבלים מוצר או שירות שלנו ולמוכר היה שווה לעשות את העסקה של הקנייה והמכירה. 
 
אנחנו משלמים בכסף ומוכר מעניק לנו שירות או מוצר בתמורה. 
 
ומה מעניין? שגם אנחנו מוכרים את עצמנו כאילו היינו מוצר כדי לקבל דבר בתמורה - כדי לקבל אהבה, הערכה, כדי להצליח להיות האבא שתמיד רציתי להיות, כדי להצליח להיות המצליח שתמיד רציתי להיות. 
 
אנחנו מוכרים את עצמנו כל הזמן כדי לקבל הרגשה טובה, כדי לקבל מציאות חיים טובה, מבלי בכלל לשים לב שמכרנו את הדבר בעל הערך הגבוהה ביותר שקיים, ששום דבר שנקבל בתמורתו לא באמת יהיה שווה לנו אותו - והוא - את עצמנו. 
 
כשמכרנו את עצמנו עוד ועוד כך היה לנו פחות מעצמנו וכך נזקקנו יותר למציאות חיינו החיצונית שתקיים אותנו. ככל שזה קרה - עם הזמן - כבר לא היה לנו עם מה לסחור וכבר לא היה מה לתת... כי הכל ניתן כבר. 
 
במצב כזה אני כבר לא יכול לתת כלום למציאות שלי וגם לא יכול לקבל כלום מהמציאות שלי - ולכן לחזור למציאות שבה מכרתי אותי עד טיפת החיים האחרונה - גם אם הזכרונות שלי מספרים לי שהיה לי טוב - משהו בי לא באמת יחשוב להענות להצעה. 
 
אז מה כן? 
 
נחזיר את האדם לעצמו. 
 
אני מבטיחה לכם, שבדיוק כמו אנשים רבים שהגיעו אלי, מגילאים שונים, גם את דני נצליח להחזיר לחיים, אבל רגע לפני שנחזיר אותו למציאות החיים נחזיר אותו ראשית לחיות, לחיות חיים, לחוות חיים, לחוות את המקור החיים, לחוות את עצמו, שהוא מקור החיים לו. 
 
רק כשדני יחזור להיות דני ויחזור לחוות את דני - רק אז דני ירגיש שהוא חי - ורק אז דני יוכל לחיות את דני במציאות חייו. 
 
רק במצב זה דני, אחרי שיחווה את עצמו בצורה מספיק נוכחת, ורחבה, ואיתנה, וחיה - רק אז הוא ישקול במידתיות לחזור למציאות חייו ולהרגיש איך זה מרגיש לחזור כ-דני ולא כ-דני שמוכר את דני... 
 
ואז כשדני ילמד איך לחיות בחיבור עם העולם דרך כך שהוא חי את עצמו בעולם - רק אז חיבור אחד בינו לבין עצמו יוכל להתגשם ולאפשר חיבור ל-חיים שלמים! 
 
וזו הסיבה שהמסלול תמיד יהיה - לחזור לאסוף ראשית את עצמי - ומכאן - השמיים הם לא הגבול! 
 
NYE מרכז האדם השלם - חיבור אחד - חיים שלמים! 



 
 
שתף אותי 
    

הגב על המאמר

 
 
../../Up/ARTICLES/b_C_sld2oyjw.jpg

רגע לפני שאתה חוזר לחיים

רגע לפני שאתה חוזר לחיים - תחזור לעצמך. 
 
ביום שישי האחרון הגיע אלי דני (שם בדוי), רקדן לשעבר, שעבר תהליכים ארוכי שנים עם מטפלים שונים משיטות שונות. 
 
אף אחד, לטענתו, לא הצליח באמת לעזור לו לחזור לתפקוד תקין. 
 
הוא הגיע אלי כי שמע עלי ועל נפלאות השיטה. בא סקפטי, לא מבין מה אני יכולה לחדש לו שרבים לפני לא הצליחו. 
 
כששמעתי את מילותיו אלו חייכתי בחיוך מלא הבנה ואמפטיה ואמרתי:

"הם ניסו להחזיר אותך למציאות החיים במקום לעצמך..."
 
לא עברו דקות רבות - והוא החל לחייך. 
 
אנו רגילים לקדש את התפקוד, את החיים, את המציאות, את הקשרים החברתיים שלנו, את הקשר שלנו עם העולם החיצוני.

כשאנו לא מתפקדים ולא מקיימים קשר תקין עם המציאות ועם הסובבים אותנו - כולם מתגייסים להחזיר אותנו למוטב, לחיי התנהלות תקינים, לוודא שאנו מתפקדים, שקמנו מהמיטה, שבישלנו לילדים אוכל - במקום לבדוק את הדבר החשוב והמכריע מכל - את הקשר שלנו עם עצמנו... 
 
המשפט שמאפיין את הידע ואת שיטת NYE - חיבור אחד חיים שלמים - שופך אור גדול על המקרה הזה של דני ושל רבים ורבות כדוגמתו שמגיעים ומגיעות עם אותו סיפור בדיוק. 
 
מדובר תמיד באנשים שניסו לחיות באורח חיים תקין, לעשות את המצופה מהם, לתפקד כפי שמצופה מהם וכפי שהם ציפו מהם, ניסו לרצות את כולם, ניסו להתחבר עם כולם - עד לכאן הכל די רגיל... באיזשהו שלב - המציאות גדלה וגדלה והם קטנו וקטנו... הם נקברו תחת הניסיונות שלהם לחיות כפי שהם אמורים לחיות ותחת הניסיונות לגרום לכולם להיות מבסוטים.

מרגישים שהחיים שתו מהם את החיות והחיים עד הטיפה האחרונה... 
 
משהו בהם, ברמה המודעת, כל כך רוצה לחזור כמה שנים אחורה, לתקופה שבה היה להם טוב בחיים, לתקופה שבה הם חייכו והרגישו טוב, לתקופה שבה שום דבר לא שבר אותם, בתקופה שבה הם חיו. 
 
וכיום? כיום תחושת החיות זכורה כמו אדם שנפטר לפני שנים ויש לנו מן תמונה עמומה במוחנו שחושש שמא גם היא תעלם... גם אור הפנים אבד ואיתו גם הבעת הפנים. 
 
משהו בהם מאוד רוצה לחזור לחיים... ולא משנה כמה הם מנסים - הם לא ממש מצליחים.
 
ואתם יודעים למה? 
 
כי מה שהם איבדו הוא לא באמת את החיבור לחיים - אלא את החיבור לעצמם
 
ככל שהם איבדו את עצמם במציאת החיים - הם כבר לא חלק ממציאות שקברה אותם בחיים. 
 
כן, כאן נגיד - יש עוד אנשים שחיים את אותה מציאות חיים, למה להם זה לא קרה? 
 
והתשובה היא גבירותי ורבותי - כי זה לא המציאות שגרמה להם לאבד את עצמם - אלא במידה שבה הם "מכרו" את עצמם.
 
ומה זאת אומרת מכרו את עצמם?
 
אנו עושים כל הזמן עסקאות - נותנים כסף ומקבלים מוצר או שירות שלנו ולמוכר היה שווה לעשות את העסקה של הקנייה והמכירה. 
 
אנחנו משלמים בכסף ומוכר מעניק לנו שירות או מוצר בתמורה. 
 
ומה מעניין? שגם אנחנו מוכרים את עצמנו כאילו היינו מוצר כדי לקבל דבר בתמורה - כדי לקבל אהבה, הערכה, כדי להצליח להיות האבא שתמיד רציתי להיות, כדי להצליח להיות המצליח שתמיד רציתי להיות. 
 
אנחנו מוכרים את עצמנו כל הזמן כדי לקבל הרגשה טובה, כדי לקבל מציאות חיים טובה, מבלי בכלל לשים לב שמכרנו את הדבר בעל הערך הגבוהה ביותר שקיים, ששום דבר שנקבל בתמורתו לא באמת יהיה שווה לנו אותו - והוא - את עצמנו. 
 
כשמכרנו את עצמנו עוד ועוד כך היה לנו פחות מעצמנו וכך נזקקנו יותר למציאות חיינו החיצונית שתקיים אותנו. ככל שזה קרה - עם הזמן - כבר לא היה לנו עם מה לסחור וכבר לא היה מה לתת... כי הכל ניתן כבר. 
 
במצב כזה אני כבר לא יכול לתת כלום למציאות שלי וגם לא יכול לקבל כלום מהמציאות שלי - ולכן לחזור למציאות שבה מכרתי אותי עד טיפת החיים האחרונה - גם אם הזכרונות שלי מספרים לי שהיה לי טוב - משהו בי לא באמת יחשוב להענות להצעה. 
 
אז מה כן? 
 
נחזיר את האדם לעצמו. 
 
אני מבטיחה לכם, שבדיוק כמו אנשים רבים שהגיעו אלי, מגילאים שונים, גם את דני נצליח להחזיר לחיים, אבל רגע לפני שנחזיר אותו למציאות החיים נחזיר אותו ראשית לחיות, לחיות חיים, לחוות חיים, לחוות את המקור החיים, לחוות את עצמו, שהוא מקור החיים לו. 
 
רק כשדני יחזור להיות דני ויחזור לחוות את דני - רק אז דני ירגיש שהוא חי - ורק אז דני יוכל לחיות את דני במציאות חייו. 
 
רק במצב זה דני, אחרי שיחווה את עצמו בצורה מספיק נוכחת, ורחבה, ואיתנה, וחיה - רק אז הוא ישקול במידתיות לחזור למציאות חייו ולהרגיש איך זה מרגיש לחזור כ-דני ולא כ-דני שמוכר את דני... 
 
ואז כשדני ילמד איך לחיות בחיבור עם העולם דרך כך שהוא חי את עצמו בעולם - רק אז חיבור אחד בינו לבין עצמו יוכל להתגשם ולאפשר חיבור ל-חיים שלמים! 
 
וזו הסיבה שהמסלול תמיד יהיה - לחזור לאסוף ראשית את עצמי - ומכאן - השמיים הם לא הגבול! 
 
NYE מרכז האדם השלם - חיבור אחד - חיים שלמים! 



 
 
שתף אותי 
    

הגב על המאמר

 
 
תודה,
תגובתך למאמר התקבלה במערכת