../../Up/ARTICLES/b_C_5nvwcoof.png

איבדתי פרופורציות!

התקשרה אלי כעת בחורה שגרה בעבר בארץ ומזה שנה וקצת גרה בחו"ל.
 
את עבודתנו המשותפת התחלנו כשהיתה בארץ וכשהיא קופצת לביקור מולדת היא קופצת לאיזה סשן שניים. 
 
אותה בחורה סיפרה לי כך:
 
"תקשיבי, אני איבדתי את זה, התנהגתי בכזה חוסר פרופרוציות שאת לא מאמינה, מכל דבר קטן עשיתי הר, פתאום הרגשתי שלא ברור לי למה אני בכלל עם בן הזוג שלי (שהם יחד כמה שנים), ופתאום החברים שלי אחרי החופשה כבר לא הרגשתי שהם חברים שלי, כל מיני מחשבות של - למה אני עושה בכלל את כל מה שאני עושה? ואולי כל זה לא שווה." 
 
נועה: "תשלימי את המשפט. זה איפשר לי אה..."
 
מטופלת: "זה לא איפשר לי שום דבר, רק להרגיש דיכאון ושאני לא שייכת לשום דבר, וששום דבר לא בטוח בחיים שלי ושיכול להיות שאני בכלל לא רוצה את מה שיש לי היום בחיים. זה ממש גרם לי להרגשה של אבל ועצבות אמיתית."
 
כעת בואו נבין. 
 
מתי אדם "יאבד פרופורציות" לגבי משהו שקשור אליו?
 
כשהוא חי מול אותו אדם או מול אותו נושא או תחום בצורה שלא נכונה לו מזה זמן רב, והוא כבר מרגיש שהוא מוצף מזה... 
 
כבר לא מתאים לו הדרך שבה הוא חי באותה מערכת יחסים או באותה עבודה או באותו נושא. 
 
הוא כבר לא יוכל לשאת אפילו לא עוד קצת. 
 
למה הדבר דומה? 
 
לכוס מים. 
 
מתי הכוס לא יכולה לשאת עוד מים?

כשהיא כבר מלאה! 
 
כך גם האדם. 
 
ככל שהאדם חי בהכלת יתר - הוא הופך להיות המיכל של המציאות שלו או המיכל של האנשים שבחיים שלו, במקום להיות המיכל של עצמו.

וכך - מגיע שלב - שהוא מרגיש מלא, ומוצף וכל טיפה קטנה הופכת להיות כזו שלא ניתן לשאת אותה יותר. 
 
מתוך ידע זה נוכל להבין מצבים שבהם אדם אחד חווה משהו שמישהו אחר עשה בצורה מאוד קשה, והאדם שעשה את הדבר או חבר אחר יאמר לו: "טוב, הגזמת... מי שישמע... כבר עשיתי?/מה הוא כבר עשה?".
 
כעת נוכל להבין שלא מדובר במה אותו אדם עשה או לא עשה, אלא מה נמאס לי כבר להיות ומה נמאס לי כבר להרגיש
 
הצער הוא כשאדם "מאבד פרופרוציות" כי הוא מתחיל לראות דברים באור אחר ובמידתיות אחרת הוא חושב שהוא התחרפן והוא מנסה לחזור למה שהיה קודם.
 
בדרך זו הוא רק מכהה את תחושותיו ואת הראייה הנכונה שלו שבאה להאיר את עיניו ל-איך נכון לו יותר לחיות את עצמו ואת חייו.

מסיבה זו, אנשים רבים נשארים בשלב הזה של - "איבדתי פרופורציות" ואומרים "משתגעים" מדי פעם, או "מאבדים את זה" ואז חוזרים, כביכול, למוטב. 
 
בעצם, אתם כבר מבינים שהמוטב הוא לא באמת המיטבי שלהם. 
 
הידע של NYE מעודד אדם זה להתאים את מציאות חייו בהתאם אליו ובנוסף להתבטא בהתאם לעצמו כבר עכשיו במציאות חייו. 

בדרך זו יוכל לחיות בהלימה בין מה שנכון לו לבין מי שהוא במציאות חייו ובמערכות היחסים בחייו, וכך החיבור בינו לבין עולמו רק יגדל. 
 
ככל שהוא יחיה באופן אמיתי יותר את עצמו מערכות היחסים בחייו יהיו אמיתיות יותר, לאורך זמן יותר, מבלי שיצטרך לוותר על עצמו למענן. 
 
אז אם אתם מרגישים שאתם "מאבדים פרופורציות" לעיתים קרובות - צלצלו לאחד מהמחברים המוסמכים של השיטה - הם יכולים לעזור לכם לחיות בנאמנות גדולה יותר הן כלפי עצמכם והן כלפי עולמכם, יותר ממה שאתם יכולים כעת לדמיין! 

 
שתף אותי 
    

הגב על המאמר

 
 
../../Up/ARTICLES/b_C_5nvwcoof.png

איבדתי פרופורציות!

התקשרה אלי כעת בחורה שגרה בעבר בארץ ומזה שנה וקצת גרה בחו"ל.
 
את עבודתנו המשותפת התחלנו כשהיתה בארץ וכשהיא קופצת לביקור מולדת היא קופצת לאיזה סשן שניים. 
 
אותה בחורה סיפרה לי כך:
 
"תקשיבי, אני איבדתי את זה, התנהגתי בכזה חוסר פרופרוציות שאת לא מאמינה, מכל דבר קטן עשיתי הר, פתאום הרגשתי שלא ברור לי למה אני בכלל עם בן הזוג שלי (שהם יחד כמה שנים), ופתאום החברים שלי אחרי החופשה כבר לא הרגשתי שהם חברים שלי, כל מיני מחשבות של - למה אני עושה בכלל את כל מה שאני עושה? ואולי כל זה לא שווה." 
 
נועה: "תשלימי את המשפט. זה איפשר לי אה..."
 
מטופלת: "זה לא איפשר לי שום דבר, רק להרגיש דיכאון ושאני לא שייכת לשום דבר, וששום דבר לא בטוח בחיים שלי ושיכול להיות שאני בכלל לא רוצה את מה שיש לי היום בחיים. זה ממש גרם לי להרגשה של אבל ועצבות אמיתית."
 
כעת בואו נבין. 
 
מתי אדם "יאבד פרופורציות" לגבי משהו שקשור אליו?
 
כשהוא חי מול אותו אדם או מול אותו נושא או תחום בצורה שלא נכונה לו מזה זמן רב, והוא כבר מרגיש שהוא מוצף מזה... 
 
כבר לא מתאים לו הדרך שבה הוא חי באותה מערכת יחסים או באותה עבודה או באותו נושא. 
 
הוא כבר לא יוכל לשאת אפילו לא עוד קצת. 
 
למה הדבר דומה? 
 
לכוס מים. 
 
מתי הכוס לא יכולה לשאת עוד מים?

כשהיא כבר מלאה! 
 
כך גם האדם. 
 
ככל שהאדם חי בהכלת יתר - הוא הופך להיות המיכל של המציאות שלו או המיכל של האנשים שבחיים שלו, במקום להיות המיכל של עצמו.

וכך - מגיע שלב - שהוא מרגיש מלא, ומוצף וכל טיפה קטנה הופכת להיות כזו שלא ניתן לשאת אותה יותר. 
 
מתוך ידע זה נוכל להבין מצבים שבהם אדם אחד חווה משהו שמישהו אחר עשה בצורה מאוד קשה, והאדם שעשה את הדבר או חבר אחר יאמר לו: "טוב, הגזמת... מי שישמע... כבר עשיתי?/מה הוא כבר עשה?".
 
כעת נוכל להבין שלא מדובר במה אותו אדם עשה או לא עשה, אלא מה נמאס לי כבר להיות ומה נמאס לי כבר להרגיש
 
הצער הוא כשאדם "מאבד פרופרוציות" כי הוא מתחיל לראות דברים באור אחר ובמידתיות אחרת הוא חושב שהוא התחרפן והוא מנסה לחזור למה שהיה קודם.
 
בדרך זו הוא רק מכהה את תחושותיו ואת הראייה הנכונה שלו שבאה להאיר את עיניו ל-איך נכון לו יותר לחיות את עצמו ואת חייו.

מסיבה זו, אנשים רבים נשארים בשלב הזה של - "איבדתי פרופורציות" ואומרים "משתגעים" מדי פעם, או "מאבדים את זה" ואז חוזרים, כביכול, למוטב. 
 
בעצם, אתם כבר מבינים שהמוטב הוא לא באמת המיטבי שלהם. 
 
הידע של NYE מעודד אדם זה להתאים את מציאות חייו בהתאם אליו ובנוסף להתבטא בהתאם לעצמו כבר עכשיו במציאות חייו. 

בדרך זו יוכל לחיות בהלימה בין מה שנכון לו לבין מי שהוא במציאות חייו ובמערכות היחסים בחייו, וכך החיבור בינו לבין עולמו רק יגדל. 
 
ככל שהוא יחיה באופן אמיתי יותר את עצמו מערכות היחסים בחייו יהיו אמיתיות יותר, לאורך זמן יותר, מבלי שיצטרך לוותר על עצמו למענן. 
 
אז אם אתם מרגישים שאתם "מאבדים פרופורציות" לעיתים קרובות - צלצלו לאחד מהמחברים המוסמכים של השיטה - הם יכולים לעזור לכם לחיות בנאמנות גדולה יותר הן כלפי עצמכם והן כלפי עולמכם, יותר ממה שאתם יכולים כעת לדמיין! 

 
שתף אותי 
    

הגב על המאמר

 
 
תודה,
תגובתך למאמר התקבלה במערכת