../../Up/ARTICLES/b_C_1waczlbc.png

"מרוב אהבתי"

יש זמר שאני מאוד מעריכה אותו ואת השירים שלו, שנקרא ארקדי דוכין. אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלו שיש בה חוזק אדיר שמבטא תחושות שרבים מאיתנו חשנו מתישהו בחיים שלנו או עדיין חשים ולא שמנו אותן עד כה במילים. 
 
אז ארקדי דוכין עושה זאת למען רבים מאיתנו. 
 
בואו ניקח את המשפט הראשון בשיר - "מרוב אהבתי, לא יכול להראות אהבה" 
 
עם יד על הלב, כמה פעמים הרגשנו שמרוב שאנו אוהבים, קשה לנו להראות את האהבה? 
 
כמה פעמים הרגשנו שככל שאנו אוהבים יותר, כך אנו מצויים בסכנה גדולה יותר? 
 
כמה פעמים תרגמנו את האהבה שלנו לחולשה שלנו ולא לעוצמה שלנו?
 
כמה פעמים חששנו שינצלו את חולשתנו בשל אהבתנו?
 
כמה פעמים האהבה הגדולה שלנו כלפי אדם אחר רק גרמה לנו להסגר ולהיות פחות ופחות אנחנו? 
 
מה גורם לדעתכם לאהבה להיות נקודת החולשה שלנו? 
 
האם אנו חיים את עצמנו באופן חופשי כשאנו אוהבים? וכשאנו רוצים שהאחר יאהב אותנו? או שאנו משתנים בהתאם למה שאנו מאמינים שכדאי שנהיה כדי שיאהב אותנו? 
 
האם אנחנו חיים את עצמנו ואת מה שאנו מרגישים ורוצים שיקרה ביננו בצורה פתוחה משוחררת? או מחביאים בסוד אותנו ואת האהבה שלנו שמא האחר לא ירגיש כמונו?
 
איך הפכנו לטעות כל כך באהבה שכמעט ולא הותרנו לה סיכוי להתקיים? 
 
איך הפכנו לחיות כל כך את הפחדים שלנו במקום את הלב שלנו? 
 
הרי שכל עוד נשתיק את עצמנו ואת מה שאנחנו מרגישים ונעלם כדי להיות הכי ניטרליים כדי שלא אהיה משהו שהאחר לא יאהב - כנראה שלא תהיה לו סיבה שלא לאהוב אותי, אבל גם לא תהיה לו סיבה כן לאהוב, כי אין אותי! 
 
הרי הסיכוי היחיד שהוא יכול לאהוב אותי הוא אם אני אהיה אני. אם לא - גם אם הוא יאהב מישהו זו לא תהיה אני, ואז כל החיים שלי אחיה בפחד שאני עלולה לאבד את אהבתו, לצד ההרגשה הנוראה בשום שלב הוא לא באמת אהב אותי, אלא את מי שהצגתי שאני. ואז? שמור אותי מאוהבי, ומשונאי אשמח בעצמי... 
 
אבל זה כבר שיר אחר. 
 
מזמינה אתכם לחשוב על זה ולבדוק מי אתם באהבה, ולגלות שרק כשאתם באמת פתוחים להיות מי שאתם באהבה - אז אתם מרגישים מלאי עוצמה באהבה! 
 
"מרוב אהבתי"
מילים, לחן וביצוע - ארקדי דוכין. 

"ומרוב אהבתי, לא יכול להראות אהבה 
ומרוב אהבתך את עצובה עצובה 
ומרוב שמחתי החיוך נעלם 
ומרוב שמחתך את בוכה בוכה 
ומרוב הרגלי לחושך לא רואה אור 
ומרוב הרגלך לאשליה קשה לך לעצור 
 
אז בואי נתחזק יחד את עם עצמך ואני איתך 
וכמו שכבר אמרתי פעם שילך הפחד, שילכו הדמעות 
תהיי שלי, אהיה שלך 
הכי חשוב שכל אחד יאמין בעצמו 
 
כי מרוב אהבתי לא יכול להראות אהבה 
מרוב אהבתך את עצובה עצובה 
מרוב שמחתי החיוך נעלם 
מרוב שמחתך את בוכה בוכה 
מרוב הרגלי לחושך לא רואה אור 
מרוב הרגלך לאשלייה קשה לך לעצור 
 
אז בואי נתחזק יחד... 
 
מרוב הרגלי לחושך לא רואה אור 
מרוב הרגלך לאשליה קשה לך לעצור 
 
אז בואי נתחזק יחד..."


שתף אותי 
    

הגב על המאמר

 
 
../../Up/ARTICLES/b_C_1waczlbc.png

"מרוב אהבתי"

יש זמר שאני מאוד מעריכה אותו ואת השירים שלו, שנקרא ארקדי דוכין. אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלו שיש בה חוזק אדיר שמבטא תחושות שרבים מאיתנו חשנו מתישהו בחיים שלנו או עדיין חשים ולא שמנו אותן עד כה במילים. 
 
אז ארקדי דוכין עושה זאת למען רבים מאיתנו. 
 
בואו ניקח את המשפט הראשון בשיר - "מרוב אהבתי, לא יכול להראות אהבה" 
 
עם יד על הלב, כמה פעמים הרגשנו שמרוב שאנו אוהבים, קשה לנו להראות את האהבה? 
 
כמה פעמים הרגשנו שככל שאנו אוהבים יותר, כך אנו מצויים בסכנה גדולה יותר? 
 
כמה פעמים תרגמנו את האהבה שלנו לחולשה שלנו ולא לעוצמה שלנו?
 
כמה פעמים חששנו שינצלו את חולשתנו בשל אהבתנו?
 
כמה פעמים האהבה הגדולה שלנו כלפי אדם אחר רק גרמה לנו להסגר ולהיות פחות ופחות אנחנו? 
 
מה גורם לדעתכם לאהבה להיות נקודת החולשה שלנו? 
 
האם אנו חיים את עצמנו באופן חופשי כשאנו אוהבים? וכשאנו רוצים שהאחר יאהב אותנו? או שאנו משתנים בהתאם למה שאנו מאמינים שכדאי שנהיה כדי שיאהב אותנו? 
 
האם אנחנו חיים את עצמנו ואת מה שאנו מרגישים ורוצים שיקרה ביננו בצורה פתוחה משוחררת? או מחביאים בסוד אותנו ואת האהבה שלנו שמא האחר לא ירגיש כמונו?
 
איך הפכנו לטעות כל כך באהבה שכמעט ולא הותרנו לה סיכוי להתקיים? 
 
איך הפכנו לחיות כל כך את הפחדים שלנו במקום את הלב שלנו? 
 
הרי שכל עוד נשתיק את עצמנו ואת מה שאנחנו מרגישים ונעלם כדי להיות הכי ניטרליים כדי שלא אהיה משהו שהאחר לא יאהב - כנראה שלא תהיה לו סיבה שלא לאהוב אותי, אבל גם לא תהיה לו סיבה כן לאהוב, כי אין אותי! 
 
הרי הסיכוי היחיד שהוא יכול לאהוב אותי הוא אם אני אהיה אני. אם לא - גם אם הוא יאהב מישהו זו לא תהיה אני, ואז כל החיים שלי אחיה בפחד שאני עלולה לאבד את אהבתו, לצד ההרגשה הנוראה בשום שלב הוא לא באמת אהב אותי, אלא את מי שהצגתי שאני. ואז? שמור אותי מאוהבי, ומשונאי אשמח בעצמי... 
 
אבל זה כבר שיר אחר. 
 
מזמינה אתכם לחשוב על זה ולבדוק מי אתם באהבה, ולגלות שרק כשאתם באמת פתוחים להיות מי שאתם באהבה - אז אתם מרגישים מלאי עוצמה באהבה! 
 
"מרוב אהבתי"
מילים, לחן וביצוע - ארקדי דוכין. 

"ומרוב אהבתי, לא יכול להראות אהבה 
ומרוב אהבתך את עצובה עצובה 
ומרוב שמחתי החיוך נעלם 
ומרוב שמחתך את בוכה בוכה 
ומרוב הרגלי לחושך לא רואה אור 
ומרוב הרגלך לאשליה קשה לך לעצור 
 
אז בואי נתחזק יחד את עם עצמך ואני איתך 
וכמו שכבר אמרתי פעם שילך הפחד, שילכו הדמעות 
תהיי שלי, אהיה שלך 
הכי חשוב שכל אחד יאמין בעצמו 
 
כי מרוב אהבתי לא יכול להראות אהבה 
מרוב אהבתך את עצובה עצובה 
מרוב שמחתי החיוך נעלם 
מרוב שמחתך את בוכה בוכה 
מרוב הרגלי לחושך לא רואה אור 
מרוב הרגלך לאשלייה קשה לך לעצור 
 
אז בואי נתחזק יחד... 
 
מרוב הרגלי לחושך לא רואה אור 
מרוב הרגלך לאשליה קשה לך לעצור 
 
אז בואי נתחזק יחד..."


שתף אותי 
    

הגב על המאמר

 
 
תודה,
תגובתך למאמר התקבלה במערכת