שמתם לב שכשאנו אומרים "אני רוצה להגשים את עצמי" אנו מתמקדים במילה הגשמה ופחות במילה עצמי?! 
 

ואז מה קורה? 
 

אנו חושבים את מה אנחנו רוצים להגשים, וחושבים על מטרות, כשבעצם אנו שוכחים שבכלל רצינו להגשים את עצמנו, ושאנחנו נהיה המטרה המוגשמת, ולא אמצעי להגשמת המטרה! 
 

חשבתם פעם מה צריך לקרות כדי שנגשים את עצמנו?
 

התשובה נמצאת במשפט הקודם במאמר הזה- והיא – לחיות את עצמנו. 

 

מסתבר ש כדי להגשים את עצמנו עלינו ראשית לחיות את עצמנו. אדם שלא חי את עצמו מגשים את המטרות שלו, ואת הניסיונות שלו להיות מה שהוא מנסה להיות, אך לא את עצמו. 

 

תחשבו על זה, 

הרבה פעמים אנו רוצים להצליח באמצעות עמידה בקריטריונים של החברה- האם יש בזה הגשמה עצמית או חברתית? 
 

עלינו להבין שזה כמו המירוץ למיליון- אם לא הגעתם עם השותף שלכם (עם עצמכם) לא תוכלו להתקדם לשלב הבא. 

 

ניתן לדמות את הבחירה בהגשמה עצמית כדימוי שבו הנשמה אומרת- הבורא שלח אותי אליך כמתנה ובי יש הכל, ואמר לי להגיד לך שאם תתן לי מקום בחייך ותחיה אותי תקבל מכל הטוב שיש בי. וככל שתבין שאני הדבר הטוב ביותר שקרה לך והדבר שיעזור לך הכי הרבה בחיים זה יאפשר לי לברוא וליצור עבורך מכל הטוב שהבורא טמן בי עבורך...  אם תבין שאני הקלף הכי חזק שלך ותחיה אותי- תקבל מכל טוב. 
 

רק כשאדם מגשים את עצמו הוא יכול להגשים כל בחירה בחייו. 
 

אם לאדם חשובה חווית חיים עליו להבין שכדי להיות בקבלה רציפה של דברים טובים חשוב שתהיה קרקע לקבלת טוב (בין היתר תמיכת יקום) וכדי לעשות זאת כל שעליו להיות זה כמה שיותר עצמו ומתוך כך לפעול. 

ככל שאדם חי את עצמו הוא חי כבוחר יוצר, ואז ההתרחבות שלו קורית מעצמה. 
 

כשהחברה מכתיבה מי אני- אני לא חי במימוש עצמי אלא במימוש החברה דרכי...