שנים העלמתי את כל מה שעלה בי, כדי שלא אדע.
כדי שלא אדע שלא טוב לי, כדי שלא אדע שצפוף לי, כדי שלא אדע שאני חנוקה.
העלמתי מחשבות, אמונות, תחושות, רגשות, זיכרונות, מערכות יחסים כואבות - הכל, כדי שלא אכאב.
לא הבנתי עד כמה ככל שמחקתי את כל אלו כך התעלמתי מכל מה שאני חווה בתוכי, וכל שזה עזר לי זה פשוט לא להרגיש.
לקח לי שנים להבין שאין מצב שאני ממשיכה לתת יד להעלמת עצמי דרך העלמת ה'ראיות' המעידות על מצבי, המגיעות בדמות מחשבות, אמונות, רגשות ועוד. הבנתי שזה לא באמת פתר את מצבי אלא רק הקפיא.
פתאום הבנתי!
השקט אותו אני מבקשת לא יגיע מתוך ההשתקה שלי את עצמי או דרך העלמת כל הקולות הבוקעים מתוכי, שכל חטאם הוא בכך שהם באים לספר לי מה שלומי באמת, של זו שנמצאת בתוכי, והמחשבה על להמשיך לעשות את זה - נראתה לי הזויה יותר ויותר בכל רגע שעבר.
אז בחרתי לעשות את הדבר המפחיד מכל - להיפתח אליה; אל זאת שדופקת ובועטת, ולא מרפה.
אל זו שאומרת "אני רוצה להשתחרר", "תני לי לצאת", אל זו שמבקשת "תני לי לחיות".
אל זו שכל כולי חשה פחד שיבוא יום בקרוב שהיא כבר לא תדפוק, ולא תכעס ולא תבעט.
הרגשתי! אני רוצה לחיות, לחיות באמת, לא בערך, לא ליד, לחיות כפי שמעולם לא חייתי, לחיות באמת, באמת את עצמי.
הבנתי עד כמה כל עוד הצלחתי לחיות "מבלי הפרעות" הצלחתי לחיות טוב יותר את מציאות חיי, אך לא את עצמי. הבנתי שאני אולי הרגשתי טוב יותר, אך זו שבתוכי - לא!
הבנתי ששנים הרגשתי טוב יותר כי לא הרגשתי אותי...
הבנות אלו היכו בי, והביאו איתן אינספור תובנות.
הבנתי עד כמה חונכתי בתפיסה כל כך מוטעית, וכמה הורגלתי להשתיק את עצמי במקום להקשיב.
חשתי עד כמה כל חיי עשיתי הכל כדי להצליח להיות כל מי שרציתי להיות, אך בפועל לא באמת הצלחתי להיות.
פתאום הבנתי עד כמה כל העיסוק האינסופי הזה בעבר שלי בכל מה שעברתי ובכל מה שקרה בחיי ובכל מה שעשו לי לאורך חיי הופך להיות ממש טיפשי כל עוד מישהי בי דופקת שם למטה, מבקשת ממני בקשות, ואני, אני, זו שאמורה להקשיב לעצמי, מוצאת דרכים להתעלם ולהעלים.
הבנתי עד כמה כל עוד אני זו שלא באמת חיה את עצמי - אז חיפוש אשמים למצבי בעולמי החיצוני הופך להיות חסר טעם או תכלית.
פתאום הבנתי שכל הרגשות שהרגשתי וכל המחשבות שעלו בי אף פעם לא באו להרע לי אלא הם היו הדרך שלי להרגיש אותי, את זו שאני לא הצלחתי לחיות בחיי היום יום שלי.
בחרתי לבחור אחרת.
לבחור בי. באמת בי.
לא עוד ניתוק מהרעשים, אלא ליצור שקט, אמיתי, כזה שנוצר מתוך עצמי!
במקום לנסות להעלים את הרגשות שלי ובמקום להכיל ולקבל את הרגשות שלי - בחרתי להבין.
בחרתי להבין דרך כל שעולה מתוכי - אותי, את עצמי.
הבנתי שמעכשיו אני לא מוכנה למחוק עוד אמונה, רגש או מחשבה אחת מודעת או לא מודעת, כי הן לא אלו שיצרו את מצבי, אלא רק באו לספר לי עליו. לספר לי עלי.
הפחדים שלי, החששות שלי, פתאום התחלתי להבין. הם בכלל לא נוצרו באירועי חיי ובכלל לא נוצרו בגלל האנשים שבחיי, אלא בגלל שאני לא מספיק חיה את עצמי; שכל אלו לא יצרו מעולם את מה שהרגשתי, אלא רק עוררו את מה שהרגשתי בתוכי.
פתאום הבנתי שכל עוד שמרתי את עצמי בתוכי, כדי להגן על עצמי, רק סגרתי את עצמי ולא באמת חייתי, הבנתי שזה כמו לחיות בקופסת שימורים – לא לגמרי מתה אבל גם לא לגמרי חיה.
נמאס היה לי לשלוט בהכל, בעצמי, בעולם, באנשים שסביבי, רציתי לנוח ולחוש את עצמי. הבנתי עד כמה הפתרון שלי לא טמון בעולם החיצוני שלי וגם לא בעולמי הפנימי, אלא רק בעצמי.
וככל שהבנתי שכל עוד התעלמתי והעלמתי רק נעלמתי - הרגשתי שאני לא מסוגלת לזה עוד.
וכך בחרתי להכיר את עצמי, את זו שאני חיה כעת, ובחרתי להתמלא מעצמי, כדי לחיות את דמותי השלמה.
הבנתי! אני כבר לא רוצה לעסוק בלהשלים את התמונה החסרה, או בלהשלים אותי החסרה, אלא רוצה לחיות את עצמי השלמה, ודרכי יווצר הכל כשלם!
לא עוד טשטוש, השלמות, תיקונים, שיפוצים והתעלמות. מעכשיו רק חיבור!
כיום אני חיה מתוך שקט, לא כי אני משתיקה, אלא כי אני מקשיבה, מבינה ומתחברת.
בוחרת לחיות את עצמי בעולם ואז הכל קיים, גם אני.
הקולות שבי וכל שאני חשה וחווה בי ובעולמי מספרים לי עלי, כמעין משחק של מתחמם מתחמם, מתקרר מתקרר. ככל שאני קרובה לעצמי וחיה את עצמי - אני מרגישה חום, בכל כולי, חום שמתפשט ומוקרן אל העולם, וכזה ששוטף אותי דרך העולם בחזרה וכשאני מתרחקת מעצמי - אני מרגישה שמתקרר, מתקרר.
עכשיו אני כבר לא מעלימה או מתעלמת יותר, אלא פשוט מתקרבת.
גיליתי את הדרך להבין את עצמי, דרך כל תחושה, כל הרגשה, כל מחשבה, כל חשש או זיכרון.
דרך שסללה את הדרך שלי חזרה לעצמי ודרכה זכיתי לחיות כאדם שלם עם ביטחון שאין בו תנאי, עם חיות מלאת חיות, עם הגשמה טבעית, עם היכולת להרגיש, באמת להרגיש.
תודה לעצמי שלא ויתרה עלי ותודה על הזכייה שלי בי מחדש יותר ויותר בכל יום שעובר!
באהבה!
נועה יהושע אביוני - מייסדת אקדמיית ושיטת NYE.