רואים את החתיכה של הפאזל הזו? החתיכה הזו בעבר התאימה לפאזל הזה בצורה מדוייקת, אבל הדרך שלה להתאים לפאזל היה בניסיון להתאים את מי שהיא במימדים שלה ובצבעים שלה בהתאם לשאר החלקים בפאזל.
נו, אז מה הבעיה כעת תשאלו? ובכן, מסתבר שלאחר שהשתייכה החתיכה הזו אל הפאזל דרך הידמות לסביבתה – הרגישה לפתע לא נראית, ולא נשמעת ולא משמעותית.
היתה החתיכה המדוברת בהלם... "את כל זה עשיתי ובסוף לא רואים אותי? ולא מזהים אותי? פתאום אני לא משמעותית?" אני רוצה להיות מיוחדת אמרה לעצמה בליבה, ולכן בחרה החתיכה שהפכה ללבן- להיות בכלל בצבע אדום.
"בצבע אדום אין סיכוי שלא יראו אותי, ואין סיכוי שלא יתייחסו אלי. כשאני בצבע אדום אני לא כמו כולם, וכך אני מיוחדת! אין עוד חלק כמוני בכל הפאזל!" שמחה החתיכה על שמצאה פיתרון.
אממה. ברגע שהיא בחרה להיות אדומה ובכך להצליח להיות נראית ומשמעותית- היא כבר לא התאימה לפאזל ולשאר החלקים...
כאן אמרה לעצמה- "TO BE OR NOT TO BE... זו השאלה... האם להיות אדומה ובולטת, ומכך שונה, מיוחדת ונראית אך לא שייכת?!
או אולי להיות דומה לכולם ושייכת, אך נעלמת ולא מיוחדת?!" "איזו צרה" אמרה לעצמה- "איך לפתור את התעלומה! מה עלי לעשות? מה עלי להיות?" תהתה החתיכה בליבה!
ואז עלה במוחה רעיון- "אולי אהיה אדומה מבפנים, ובכך אדע שאני מיוחדת בתוך תוכי, שאני שונה, לא דומה לאף אחד... אך כלפי חוץ אהיה דומה לכולם כדי שאוכל להשתייך ולהיות מקובלת?? כך אוכל להנות משני העולמות! איך לא חשבתי על הפיתרון הזה קודם?"
שוב היתה החתיכה שמחה כל כך על הפיתרון שמצאה! התעטפה החתיכה האדומה בצבע לבן וחזרה להשתייך לפאזל ולעמוד במקומה וחיכתה שתגיע כבר ההרגשה הטובה...
אך זו איחרה לבוא... ובמקומה הגיעו תחושות מאוד לא צפויות... פתאום קלטה החתיכה שהיא מזיעה, חוששת ומוטרדת, מנסה לחשוב איך רואים אותה, ומה חושבים עליה, והאם קולטים שהיא לא באמת לבנה כפי שהיא מציגה... ואולי בכלל קולטים את הצבע האדום שמסתירה, אלוהים, כל כך רציתי להיות שייכת, להיות מחוברת, כל כך רציתי להרגיש קרובה לכולם.. וכעת כל חלק של פאזל שמתקרב ומסתכל- כל מה שאני חושבת עליו זה רק שלא יגלה שאני לא באמת אני וגם לא באמת כמוהו!
איזו צרה? למה הכנסתי את עצמי? ומה בסך הכל ביקשתי? מה בסך הכל רציתי?
אני רוצה להיות מיוחדת! אך איך אוכל להיות מיוחדת מבלי להיות שונה מכולם?
ומצד שני אני רוצה להיות שייכת! אך איך אוכל להשתייך מבלי להיות דומה לכולם?"
נותרה החתיכה ללא פיתרון בנמצא... בעיה הא? אז מה עושים? פשוט- לא ננסה להשתייך לעולם דרך ההידמות שלנו לעולם אלא דרך כך שנחיה את עצמנו, את הטבעי שלנו, בעולם.
במצב זה החיבור אל העולם קורה באופן טבעי. שנית, כשאנו חיים את עצמנו אנו עושים את הדבר שרק אנחנו יכולים לעשות- וזה- לחיות את עצמנו, שזה הכי ייחודי שיש!
בנוסף, רק כשאדם באמת חי כעצמו הוא באמת מרגיש שהוא קיים, והוא באמת מרגיש שהוא משמעותי, ובאמת מרגיש שהוא נשמע ונראה! אם אדם חי בפועל בצורה אחרת מעצמו- איך יוכל להרגיש נראה?
כשאנו מתחברים אל העולם דרך כך שאנחנו עצמנו – הכל קורה באופן טבעי.
האם זה אפשרי? לגמרי! מוזמנים לגלות שיש דבר כזה! נועה יהושע אביוני- מייסדת אקדמיית NYE
