יש לי שאלה אליך! לדעתך, אם אדם לא חי את עצמו בחייו אלא חי בהתאם למקור חיצוני כלשהו בחייו - בן/בת הזוג, הילדים, החיים ועוד, האם הוא יצליח לחוש את עצמו כל עוד הוא לא חי את עצמו?
לא? למה? כי הוא יכול לחוש רק מה שקיים בו - וכל עוד הוא לא חי את עצמו אז עצמו לא באמת קיים בו?
נכון! ומדוייק! וכעת נבין איך זה עובד - מים. מכירים? ממה מורכבים המים?
משני יסודות המחוברים זה לזה - חמצן ומימן. האם בחמצן או במימן, כל אחד בפני עצמו, יש את איכויות המים?
לא. אז מה יוצר את המים? החיבור בין שני היסודות הללו שיוצר מים ואז איכויות המים מתקיימות.
ואם אפריד בין שני היסודות הללו, ואחזיר אותם למצב שבו הם חמצן ומימן מופרדים? מה אז יקרה למים? או לאיכויות המים?
לא יהיו. בטוח? בטוח! כך גם בדיוק לגבי האדם. האדם מורכב משני יסודות - פיזי (אני) ואנרגטי (עצמי).
ככל שהאדם (הפיזי) חי את עצמו (האנרגטי, הרוח) כך בחיבור נוצרות האיכויות העצמיות כגון - נוכחות עצמית, ביטחון עצמי, ערך עצמי, הגשמה עצמית ועוד.
ומה קורה לאיכויות שנוצרות בחיבור בין האני לעצמי ככל שהיסודות הללו מופרדים? ככל שהאני לא חי את עצמי?
נעלמות... בדיוק! אז מה עלי לעשות כדי לחוות יותר נוכחות עצמית? יותר ביטחון עצמי? יותר הגשמה עצמית? יותר ערך עצמי?
לחיות בחיבור בין ה-'אני' לבין ה-'עצמי'.
