תהיתם פעם מה גורם ללא מעט אנשים לחיות בתחושת חובת הוכחה עצמית?
מתי אדם צריך להוכיח משהו? כשאותו אדם מנסה להוכיח שהוא כן מה שהוא מציג שהוא.
כשבעצם - אם היה כל כך בטוח בעצמו - לא היה צריך להוכיח - את עצמו.
מתי אדם צריך להוכיח את ה-'עצמי' שלו? כשהעצמי לא נגלה ולכן לא בא לידי ביטוי מבלי הוכחה.
אנשים רגילים להוכיח לעולם שהם משהו מסויים, כשבעצם ההוכחה לעולם היא רק אמצעי לוודא שאני אכן מה שהגדרתי וקבעתי לי להיות.
כל עוד אני קבעתי לי להיות משהו - אני קבעתי את דמותי ולכן אין נוכחות של עצמי בדמותי.
במצב זה - אני ארצה להוכיח שהדמות אותה אני מציג היא באמת מי שאני! ובאמת נובעת מתוך מי שאני! (6)
בנוסף, כל עוד אני מנסה דרך ההתנהגות שלי להציג משהו שבא לכסות על מה שאני באמת מרגיש לגבי (שנובעת מהמידה בה אני חי את עצמי) אני ארגיש שאני צריך להוכיח שאני משהו אחר ממה שאני מרגיש שאני - שמא אנשים יגלו מה אני באמת חווה שאני (4).
הרי אם אדם מרגיש ויודע את הקיימות של דבר כלשהו - אין לו צורך להוכיח לעצמו או לאחרים - דבר.
אבל - כשהדבר אינו וודאי - יש להוכיחו כל הזמן. למשל, איזה צבע עיניים יש לי?
מתחברת: חומות. נועה: בטוח? מתחברת: כן. נועה: איך את יודעת? מתחברת: אני רואה.
נועה: הוכחתי לך שיש לי עיניים חומות? מתחברת: לא, אני רואה, את לא צריכה להוכיח את זה, אני רואה את זה.
נועה: מכך נוכל להבין שמה שנראה כלפי חוץ מתוך הטבע שלנו - לא צריך הוכחה לזיהוי קיימותו. לעומת זאת, אם העיניים שלי היו עצומות הייתי צריכה להוכיח שיש לי עיניים חומות ובלעדי ההוכחה לא יכלו לדעת שזה המצב.
מסתבר שהאיכות שהאדם רצה להוכיח דרך עשייה קיימת בו מתוך הטבע שלו.
אממה? כשהאדם לא חי את הטבע שלו אלא את ההגדרה שלו במקרה הזה - הוא לא חווה את האיכות העצמית כל עוד הוא לא חי את עצמו, ולכן לא חווה את אותה איכות באופן טבעי.
במצב זה הוא חי בתחושה שאיכות כלשהי לא קיימת בו או שהוא, בטבע שלו, לא מה שהוא שהיה מקווה להיות.
במצב זה - במקום להרחיב את המידה שבה אני חי את מלוא עצמי, מלוא הטבע שלי, אני חי את עצמי באופן מוגבל ומוגדר ואז מנסה להוכיח שאני משהו אחר ממה שאני חווה שאני.
איך? דרך הוכחה פיזית - בין אם דרך עשייה, בין אם דרך דמותי, בין אם דרך מה שיגידו עלי אנשים שסביבי ובין אם דרך מציאות חיי.
מכך נוכל להבין שמה שיצר מראש את הצורך בהוכחה היא שהדבר לא מתקיים באופן טבעי כעת.
אז מה עושים? כדי שלא יהיה צורך בהוכחה כלל נרצה לחיות בצורה שלמה יותר את עצמנו ולא כזו המוגבלת להגדרות שלנו את עצמנו.
רק בדרך זו נוכל לחוש את עצמנו במלואנו ורק בדרך זו נוכל לגלות באמת שכל מה שתמיד חלמנו להיות קיים בנו - רק כשאנו חיים בפועל את עצמנו.
שרק אז אנו נהנים מכל העוצמה שלנו ואז לא צריכים להוכיח שאנחנו חזקים ולא חלשים.
רק אז אנו נהנים מכל הביטחון שלנו ואז לא צריכים להוכיח לנו או לאחרים שאנו בשליטה.
רק אז נהנים מכל האינסופיות שלנו ואז לא צריכים להוכיח לנו או לאחרים שאנו גדולים ולא קטנים.
רק אז אנו נהנים מכל הערך והתכלית והקיימות ואז לא צריכים להוכיח לנו או לאחרים שאנו לגמרי שווים.
ככל שאנחנו מנסים לחיות את מי שניסינו להיות - לא ממש הצלחנו להיות, ואז נאלצנו להוכיח לעולם מי אנחנו.
רק כשאנחנו באמת חיים בפועל את מי שאנחנו בטבעי שלנו - הכל מוקרן החוצה.
אחרת - כל עוד חיינו דרך הגדרות ומסכות ודמויות מושלמות אותן ניסינו לגלם - לא היה ניתן לזהות את עצמנו כי חיינו ככל כך מכוסים!
כל עוד חיינו את העולם ולא את עצמנו - התרוקנו מעצמנו כדי להכיל את העולם בנו ע"מ להתחבר עם העולם - ואז לא יכולנו דרכנו להקרין את עצמנו.
