יש שתי דרכים עיקריות דרכן יכול האדם ללמוד על עצמו- או דרך ידיעה שנוצרת על ידי חמשת החושים הפיזיים שלו הקולטים את עולמנו החיצוני ובהתאם למצב מציאות חייו נוצרת הסקת מסקנות לגביו.
או דרך תחושה הנוצרת מתוך היכולת של האדם לחוש את עצמו מתוך היכולת שלו לחוש אנרגיה.
מה יותר חזק? בואו נבדוק. אם כעת קר לכם ויראו לכם מד מעלות שמראה שכעת הטמפ' היא גבוהה- למה תאמינו? למה שרואות עיניכם או למה שחש גופכם?
כך גם אנחנו. אנו, בני האדם, מאמינים הרבה יותר לתחושה שלנו מאשר למה שרואות עינינו!
איפה עוד נוכל לראות את זה? בנושא ההצלחה. יש אנשים רבים שהצליחו ליצור מציאות חיים שופעת בכל טוב! במצב זה נוצרת מסקנה ש-"אני מוצלח". אממה, הרבה אנשים מרגישים שכדי ליצור את מציאות חייהם להיות כפי שהיא- הם נאלצו להפסיק להיות מי שהם ולהתחיל להיות מה ש"צריך להיות".
במצב זה- האדם, גם אם יש לו הוכחות שיטענו שהוא מוצלח- הוא לא מרגיש הוא, ולכן הוא עצמו לא מרגיש מוצלח!
כל עוד המציאות השופעת לא נוצרה כשהוא היה הוא, אלא כשהוא היה מי שהוא הפך להיות, דרך הגדרות שקבע לעצמו – לא חווה את עצמו – ואז כל מציאות מוצלחת לא תגרום לתחושת הצלחה!
בידיעה הוא יודע שהוא מוצלח, בתחושה הוא לא מצליח להרגיש את זה!
מסתבר ששום מציאות לא יכולה לשכנע אותנו וליצור תחושה אמיתית! אז מה עושים?
פשוט, בודקים מה רצינו להיות ונפתחים לעשות זאת דרך כך שנהיה יותר ויותר עצמנו ולא יותר ויותר ההגדרה. ככל שאנו מגיעים אל מחוז חפצנו דרך כך שהיינו יותר ויותר עצמנו- ההגעה אל היעד נוצרת באופן טבעי מעצם ההגשמה עצמית!
כך, ורק כך, הידיעה שאני מוצלח והתחושה שאני מוצלח- נפגשות באמת!
