אני בוחרת היום לדבר על אותם אנשים שלא הסכימו להוריד ראש ולחיות בכניעה אל מול מציאות חשוכה.
אני בוחרת לדבר היום על כל האנשים שהסתכנו במותם כדי לחיות מתוך גאון וגאווה, כדי להחלץ ממקום אפור לעבר מציאות לא נודעת, שעדיפה בהכרח מזו הקיימת כעת.
אני בוחרת לדבר היום על כל אותם אנשים שלא ידעו מה מחכה להם מעבר למקום הצר והמגודר בו גרו, אשר היה ביתם במשך שנים, ובחרו לקום וליצור אחרת ולא רק לקוות לעתיד טוב יותר אלא להגיע ממש עד אליו!
אני בוחרת לדבר היום על אנשים שבחרו לא להיות קורבן של שליטה וכוח בחייהם, שלא ויתרו על עצמם וסכנו את כל מה שיש להם בשביל הסיכוי להיות!
אני בוחרת היום לדבר על כל אותם אנשים, האמיצים, שבחרו לחיות, לחיות באמת!
לא לחיות כמתים אלא לחיות כחיים! כיוצרים! כמשפיעים! אותם אנשים שראינו לאורך כל תקופת השואה הנוראה שהיתה במלחמת העולם השנייה, וכל תקופות השואה שעברנו אנו ועמים רבים נוספים – בחרו בעצמם ובחיים!
תחושה של שואה- למשהו חיצוני יש את הכוח לכלותינו – זה משהו שלצערי רוב בני האדם מכירים, גם אלו שלא היו במקומות הנוראיים כמו שואה.
כל אותם אנשים שבחרו לחיות ולהחלץ מהגטאות, בין אם חיו בזכות זה בפועל ובין אם לא- בזמן שחיו- הם באמת חיו!
ככל שאנשים שבחרו ובוחרים עד היום לחיות ולא להכנע למציאות הקיימת אלא ליצור מציאות אחרת טובה יותר- מקדשים את החיים!
וזה הזיכרון הכי מכבד שאני רואה לאנשים שחוו את השואה ולבני משפחותיהם.
אשתף שכל משפחתו של סבי זכרו לברכה נספתה בשואה, וכך גם בני משפחתה של סבתי.
אני מרכינה ראש מול סבתא רבא שלי וסבא רבא שלי, שאותם לא הכרתי- וגאה לומר שאני בוחרת כיום בחיי לקדש את החיות יותר ויותר בכל יום שעובר!
זו הדרך הכי אישית ואמיתית שלי לקדש אתכם. עם כבוד והערכה אינסופית!
נועה
