ככל שחקרתי את עולם הטיפול המערבי והמזרחי גיליתי שהגישות הטיפוליות תולות בעולמו החיצוני של האדם כיוצר כל שחווה האדם ברבדיו הפנימיים ובמערכות היחסים השונות שבחייו.
עוד גיליתי כי מטרת רוב שיטות הטיפול לשחרר מהאדם את כל נזקי העולם החיצוני ש"הוטבעו" בו כביכול, ברבדיו השונים - הרגשי, הנפשי, המחשבתי, המודע, הלא מודע, הגישה, הפרשנות, התפיסה של האדם את עצמו, התפיסה של האדם את עולמו, פחדים, טראומות וזוהי רק רשימה חלקית!
כאדם שצריך ליישב את הכל עם ההגיון תהיתי לעצמי: איך יכול להיות שצריך לטפל בכל כך הרבה רבדים ותחומי חיים של האדם כדי לטפל באדם אחד? והאם זה הגיוני בכלל?
הרי אם גופו של האדם יודע לרפא את עצמו, אז למה הוא לא מצליח לרפא בעצמו גם את המחשבות, הרגשות, הנפש של האדם ועוד?
כמה שחרורים!!! ככל שאלו משתחררים מהאדם אמור האדם להיות משוחרר יותר.
המקור הנפוץ ביותר אליו מייחסים את מקור מצבו הכולל של האדם הוא עולמו החיצוני, כאילו מה שקרה לאדם מול עולמנו החיצוני יצר את כל אשר בעולמו הפנימי של האדם שיצר את האדם עצמו ואת מצבו.
ככל שחקרתי את האדם גיליתי שהגישות הטיפוליות המערביות המוכרות לנו כיום מטפלות, כל אחת בתחומה, במה שהאדם מרגיש וחווה מבלי להבין מה המקור שיצר מראש את כל אלו.
בגישה זו, מתוך חוסר הבנה וידע באשר למה גרם מראש להיווצרות כל שחווה האדם ברבדיו הפנימיים ובחייו: הטיפול עסק בתגובה למצבו של האדם ולא ידע לשנות את המקור שגרם מראש לכל מה שהאדם חווה - המקור שיצר את אותו קושי.
שנים טיפלתי בשינוי אמונות, מחשבות, טראומות, פחדים, חרדות, מערכות יחסים בעיתיות ומה לא?!
כשכל הזמן תהיתי - מה בכל זאת גרם לכל אלו להיות שם באדם. לקח לי שנים להבין שכל אותם דברים בהם טיפלתי באופן נקודתי נוצרו בהתאם לדבר אחד בלבד - והוא האופן בו אנו חיים את עצמנו בפועל בחיי היום יום שלנו.
בואו נבין, מסתבר שלנו, כבני אדם בעלי תודעה, יש יכולת לקבוע מי תהיה דמותנו הפעילה, בהתאם למה שאנו רוצים להיות ותוך התרחקות ממה שאנו לא רוצים להיות.
ואז כשאנו חיים את מי שאנו מנסים להיות - מבלי לשים לב, אנו לא באמת חיים את עצמנו באופן טבעי ושלם אלא באופן מחושב ומכך מצומצם.
מצב לא טבעי זה, בו ה'אני' הפעיל לא חי את עצמי ובהתאם לעצמי אלא בהתאם למשהו חיצוני, יוצר מצב שבו אני חווה חוסר עצמי היוצר חוסרים רבים המתבטאים ברבדים השונים שלנו - הנפשי, הרגשי, האנרגטי, הבריאותי, התודעתי ובכל תחומי חיינו, ובכל חיבורי חיינו עם האנשים השונים.
עד לכאן מובן? במצב זה, כשלא שמנו לב לכך שאנו חיים לא בהתאם למצבנו הטבעי אלא בהתאם להגדרה עצמית - עסקנו בתיקון כל התקלות שבאו לידי ביטוי ברבדים השונים ובתחומי החיים השונים, מבלי לזכור שכולן רק מהוות עדות למצב הלא טבעי והלא שלם אותו אנו חיים.
ולמה זה כל כך בעייתי? מכיוון שטיפלנו בכל הקשיים והחוסרים שנוצרו בעקבות מצב בו חיינו את עצמנו באופן חסר מכך שלא חיינו באמת בהתאם לעצמנו - העלמנו ראיות לכך שאנו לא חיים את עצמנו, אך המשכנו לחיות לא את עצמנו.
במצב זה ההרגשה שלנו היתה אולי טובה יותר אך מצבנו לא! קולטים?
לא הבנו שכל מה שאנו חווים הם רק עדויות שונות לאופן שבו אנו חיים את עצמנו ובמקום ללמוד מכל אלו - העלמנו אותם!
כך לא יכולנו להבין שעוברים חיים שלמים מבלי שבאמת נחיה את עצמנו ובכך אולי העלמנו את הקושי שלנו, אך גם העלמנו שנים רבות וטובות בהן יכולנו לחיות את מי שאנחנו באמת.
שנים בהן יכולנו להגשים את עצמנו דרך מציאות חיינו! פתאום כל הראייה שלי השתנתה.
פתאום הבנתי שכל מה שהקל עלי ולכן נחשב בעיני כמאוד עוזר, כל השיטות שעזרו לי פחות להרגיש פחד, ופחות לחשוב על מה שקשה, ופחות לחיות בחוסר ביטחון, פחות לחשוב על העבר, פחות לחיות עם אנשים שמכאיבים לי ובכלל פחות להרגיש את מה שכואב - בהחלט עזרו לי.
במה? בלהתעלם מעצמי! ומהעובדה שאני לא באמת חיה את עצמי! פתאום הבנתי שהדרך שבה אנו, בני האדם, יכולים לחוש את עצמנו היא דרך תחושה.
העצמי שלנו לא יכול לדבר אלינו דרך מילים פיזיות לכן מדבר אלינו דרך תחושות ודרך יצירת מציאות חיינו.
פתאום קלטתי שהרי שהעצמי מתבטא דרך תחושות, דרך חלום, דרך מחשבה, דרך קולות שלמעשה אף פעם לא באו להקשות עלי או להרע לי - אלא לספר לי שאני לא חיה מספיק את עצמי!
ובמקום להעלים אותם - כל שהייתי צריכה זה להקשיב למה אלו באים לומר לי ולחיות יותר את עצמי.
פתאום הבנתי שמשהו בי, דרך כל הדרכים הללו שהעלמתי שנים רבות בא לספר לי שיש בי עוד כל כך הרבה שאני לא נהנית ממנו וכמו שאני חיה עכשיו - אני לא חיה את מלוא הביטחון שלי, את מלוא הערך שלי, את מלוא התכלית שלי ושל חיי ואת מלוא ההגשמה שלי ואת מלוא השפע שלי ועוד!
זו הסיבה שכיום אני מקדישה הרבה שעות בלימוד אנשים אחרים את הנושא, ואת ההבדל בין לשפר את מצבי לבין לשפר את הרגשתי. לפעמים אנו עוסקים בשיפור ההרגשה שלנו דרך כך שאנו מעלימים את הקולות שמספרים לנו על המצב שלנו, או דרך התעלמות מהמצב שלנו.
כל זה לא משפר את המצב שלנו. וכשכיום יש לנו דרך סלולה יותר מאי פעם לשנות את המצב שלנו - זה הזמן לבחור בכך!
כיום אני מבינה שאולי הקלתי שנים על מה שהרגשתי בחיי, אך מבינה גם שבגין זה לא חייתי שנים את עצמי בחיי.
כיום - כשאני מבינה את זה - אני בוחרת אחרת. כיום אני בוחרת לא להעלים יותר שום הרגשה בי ולא להתעלם ממנה אלא בוחרת לעשות איתה עבודת חיבורי משפט בסיסית שמאפשרת התרחבות שלי ושיפור המצב שלי.
כיום כשיש לי את הדרך לברר עם עצמי מה כל דבר בי ובחיי בא לספר לי עלי ובדרך קלה וטבעית - אני חיה יותר ויותר חיבור רחב יותר לעצמי.
ואז ההרגשה לא קיימת לא כי העלמתי אותה, אלא כי הנכחתי אותי. וזה הבדל של חיים!
