עד כה התפיסות הטיפוליות באדם התבססו על החשיבה שאומרת שהאדם כעת מייצג את מי שהוא באמת, ולכן דרך מי שהוא כעת ודרך החוויות שלו את עצמו ואת העולם כעת- ניתן ללמוד על מיהו האדם באופיו ובמהותו.
תפיסה זו, המוכחת כיום כשגויה, מתבססת על תפיסת הקיים דרך חמשת החושים והסקת מסקנות לוגיות של "אם ואז" בהתאם למידע הנקלט.
עד כה חשבנו שהאדם כפי שהוא כעת, נוצר בהתאם למה שקרה לו במציאות חייו ובהתאם למבנה האישיות שלו, וכי כל מי שהוא כעת מייצג את האופי הבסיסי שלו.
בתפיסה זו - כל שיכולנו לעשות למען האדם היא לשחרר אותו, את רבדיו הפנימיים (הנפשי, הרגשי, התודעתי) ואת מציאות חייו מכל הנזקים שנוצרו על ידי העולם החיצוני האכזר!
במצב זה האדם חי ככזה שנוצר בהתאם למציאות חייו החיצונית ולכן עליו להגן על עצמו מפני עולמו החיצוני.
בדרך זו האדם חי באופן הישרדותי בו הוא מנסה שלא למות, במקום לחיות כחופשי.
זו הסיבה שעד כה השיטות הטיפוליות לא ידעו לשנות את מצבו הבסיסי של האדם אלא הגיבו למצבו העכשווי של האדם, כל שיטה בהתאם לרובד האדם או לתחום חייו של האדם בו היא מטפלת.
כך נוצרו שיטות שניסו לשנות באדם את המודע, הלא מודע, הפחדים, החרדות, הזיכרונות, הטראומות, הרגשות, "הפרעות ומחלות הנפש", מערכות היחסים בחייו בעבר ובהווה, התפקוד, הקליטה והזיכרון, ההבעה, המצב החברתי, המצב הזוגי, התקשורת ועוד!
וזאת, מבלי להבין כי כל אלו לא נוצרו מתוך כך שזה האדם, זה מי שהוא, אלא מתוך כך שהוא לא חי בפועל באופן חופשי ומלא את מי שהוא!
בנוסף, בשל העובדה שעד כה לא הבינו בעולם הטיפול התגובתי כי מקור מצבו של האדם הוא מידת הנוכחות העצמית בה חי - לא הובן ההיגיון של כל כך הרבה תחושות וחוויות ותפיסות הקיימות לאדם שאינן עומדות בקנה אחד עם המתקיים במציאות חייו של האדם.
כשעולם הטיפול הכיר בצורה שגויה את האדם, נוצרה תפיסה שגויה כי האדם חי בתפיסת מציאות מעוותת את עצמו ואת עולמו, במקום לזהות שעולם הטיפול רואה את האדם דרך תפיסה מעוותת.
כשחברתי לכל אותם פילוסופים שעסקו בשאלה איך ניתן להכיר את הקיים שלא דרך מוגבלויות חמשת החושים, רק הפעם לגבי האדם, גיליתי אדם שלם - שפתח בפני עולם שלם של ידע!
ההבנה שעד כה טיפל עולם הטיפול באדם שהוצג לנגד עיננו, מבלי באמת להבין שהאדם שעומד לפנינו, הוא לא באמת מלוא האדם שקיים באותו אדם - איפשרה לי לראות את האדם שמעבר ולגלות את הדרך לגילוי ולשינוי אמיתי!
