כל תקופת המחקר עלה לי המשפט - תלמדי מהטבע, וכך עשיתי. זה הדהים לראות איך באמצעות השקיה של צמח - הגבעול, העלים, עלי הכותרת והפרח - חוזרים כולם כאחד לחיים! דרך הזנה אחת! דרך האדמה!
התבוננתי בעץ התפוזים שבאופן טבעי צומחים ממנו מאות תפוזים בעת ובעונה אחת, וזאת בדרך הטבע.
התבוננתי איך הוא לא עסוק בלשלוט בשום דבר, ובלאחוז חזק בשום דבר, לא חושש שהתפוזים לא יצמחו בזמן, גם לא חושש שהתפוזים יפלו, פשוט צומח באין מפרע, באופן טבעי וללא מאמץ.
התבוננתי איך כל העץ מוזן מהאדמה בלבד, דרך שורשיו ומשם לכל הגזע ואז לענפים, לעלים ורק אז מפיק תוצרת, מפיק תפוזים.
ראיתי איך כשהוא במצב טוב - הוא מצליח להפיק תוצרת באיכות טובה, וכשהוא לא- או שלא יפיק תוצרת כלל או שהתוצרת שתיווצר תהיה לא איכותית.
הבנתי שהאדם, במקום לחיות את עצמו - ניסה לקבוע מי להיות, ומה להיות, ואיפה להיות ומה לא להיות, ואז לא באמת הצליח להיות.
חשבתי עד כמה אנו בני האדם עסוקים בלשפר את התוצרת שלנו ואת התוצרים שלנו מבלי להבין שגם אצלנו - הכל מתחיל מהמצב שלנו! ואם המצב שלנו הוא טוב - כל שנוצר מתוכנו הוא טוב, וכשלא - אז לא.
חשבתי שבמקום לעבוד על כל מה שקורה ונוצר בחיינו, כל שעלינו לעשות זה לעבוד על מה שקורה בנו, ואז הכל יווצר מעצמו, מעצמנו.
הבנתי שבדיוק כפי שאין צורך לשנות דבר בעץ עצמו כדי להזינו במלואו, כך גם ניתן לעשות למען האדם. הבנתי שאין צורך לשנות דבר באדם עצמו, ובכל שנוצר מתוכו- ברבדיו הפנימיים ובתחומי חייו השונים אלא להזין אותו בעצמו - ואז הכל יוזן מעצמו!
הבנתי שבמקום לטפל בכל רבדיו של האדם ובכל שחווה האדם - במה שחושב ברמה מודעת ולא מודעת, במה שמאמין, או מרגיש, או עושה, או אומר, או אוכל - צריך פשוט לעזור לו לחיות את עצמו, ואז הכל יוזן ויתאזן מעצמו.
הבנתי שכדי לשנות את מצבו השלם של האדם המתבטא בעולמו הפנימי ובעולמו החיצוני כל שעלי לעשות הוא לחזק חיבור אחד בלבד - בינו לבין עצמו, בדיוק כפי שהעץ מחובר לשורשיו.
הבנתי, שכדי שהאדם יחיה כשלם הוא צריך לחיות כמו הטבע, באופן טבעי, לא מחושב, שאז הוא 100% טבעי,100% עצמו.
הבנתי שבאדם עצמו לא חסר דבר, למעט עצמו, וככל שיחיה את עצמו - הנוכחות העצמית בה הוא חי תעלה, ואיתה גם הביטוי וההגשמה העצמית. מצאתי!
הפיתרון נמצא בחיבור! בחיבור בין האדם לבין עצמו! שאז, כמטה קסם - משתנה הכל!
