דמיינו כעת אש המגודרת באבנים סביבה. לפתע - נושבת רוח חזקה! איך האש מרגישה? (אם היו לה רגשות)
נכון, היא חוששת להכבות ומתפללת שהאבנים יצליחו לשמור עליה מפני הרוח האכזרית שמאיימת לכלותה!
ואז, האש, שכבר היתה לי שיחה איתה בעבר שבה הצעתי לה להפתח אל העולם אומרת לי - "את תמיד הצעת לי להפתח, לא לחיות כסגורה, לא לחיות כמוגבלת באבנים!"
נועה: "נכון!" האש: "תגידי, את נורמלית? לא ראית מה קרה עכשיו עם הרוח המטורפת שהיתה? את יודעת מה היה קורה אם לא היו אבנים סביבי שמגנות עלי? מזל, מזל שהאבנים שמרו עלי, אחרת הרוח היתה מצליחה לגמור אותי לגמרי!"
נועה: "כלומר שאת טוענת שאם לא היו אבנים הרוח היתה מכלה ומכבה אותך?"
האש: "ברור!" נועה: "האומנם?" כחושבים על זה נוכל לגלות שלמעשה אם היתה מגיעה רוח חזקה והאבנים לא היו - האש היתה נהנית מכוחה האדיר והוא - כוח ההתפשטות!
ואז, ככל שהרוח היתה חזקה יותר - לא רק שהיא לא היתה נגמרת! אלא היתה מתפשטת!
ומתחזקת! ואז? מבלי האבנים? לא היתה כלל בסכנת הכחדה! קולטים? בדיוק כמו האש המוקפת באבנים כך גם אנחנו - מנסים להגן על עצמנו דרך גדרות שמבלי לשים לב שהם מגבילים אותנו ואת כוחנו ואת יכולת ההדהוד והנוכחות שלנו!
ואז, הגדר, האבנים, משאירים אותנו בחוויה שכל דבר יכל לבוא ולהזיק לנו!
איזה מטורף זה לקלוט שלמעשה הגדר שכביכול ראינו בה כ"מגנה" עלינו עד היום - רק יצרה את חוסר הנוכחות המלאה שלנו עד היום ולכן הרגשנו שאנו בכלל צריכים הגנה!
וכך מה שמשאיר אותנו בסכנת הכחדה הוא המצב ההשרדותי שנוצר מכך שאנו לא חיים באופן חופשי ושלם את עצמנו אלא באופן מוגדר ומוגבל. ואז, נאחזים בכל הגנה חיצונית או בכל מגננה ובכל כיווץ כאילו אלו היו המושיעים שלנו, כשלמעשה - כשאנו חיים באופן חופשי את עצמנו - יש לנו ביטחון מתוך עצמנו ומתוך כוח היצירה שלנו!
ואז? אז אנחנו לא חיים מתוך החשש שמשהו חיצוני ישפיע עלינו לרעה, אלא יוצרים את מצבנו החיצוני לטובה!
לכן נרצה להסביר לאש שמה שהשאיר אותה בסכנת הכחדה היא אותה גדר אבנים.
ואז כשהיא במצב הישרדותי היא נאחזת בה כאילו היא היתה זו שמצילה את חייה! כשלמעשה אם היית חיה כאש חופשיה ומשוחררת - כל רוח היתה רק מחזקת את קיומה ולא מחלישה אותה! ואז הייתה חיה ולא שורדת!
וכך גם אנחנו! כשאנו חיים את עצמנו - כל אירוע שקורה בחיים וכל אדם שנכנס לחיינו הוא לא מקור לאיום, סכנה או הגנה עצמית, אלא כאלה שבאים להרחיב את הבמות השונות בהם אנו חיים את עצמנו וחיים בביטוי שלנו את עצמנו!
ואז? היינו מזהים שהעולם הוא במה להגשמה עצמית! ככל שאנו חיים באופן מלא יותר את עצמנו ומכך בפתיחות רבה ביננו לבין עולמנו- אנו מגלים שהעולם הוא הבסיס להתפשטות שלנו! ולא להכחדה!
וההבדל הוא אדיר! את הדוגמא הזו אני נותנת לאנשים רבים שחיים בשמירה ובהגנה עצמית. אני מכירה את זה מקרוב! אני מגיעה ממודל הישרדות כזה!
תמיד חשבתי שהסגירות שלי היא זו ששומרת עלי חיה, כשבעצם לימים הבנתי שהיא זו שהשאירה אותי במצב הישרדותי שבגינו הייתי צריכה בכלל להישמר, וככל שנפתחתי לעולם גיליתי שאז העוצמה שלי חזקה הרבה יותר וכבר לא מוגבלת ואז במצב כזה אין לי צורך ששום דבר יגן עלי כי אני לא חלשה.
ככל שהבנתי שככל שאני חיה בפתיחות האור שלי יוצא החוצה - ואז אין לי צורך לשמור ששום חושך לא יכנס פנימה כי כשהאור יוצא ממני אל העולם - שום חושך לא מחשיך שום אור - התחלתי לחיות באמת!
