היתה לי שיחה עם אישה כבת 45 שאמרה לי - "אבל אני לא רוצה להיות עצמי!".
שאלתי אותה: "מה הסיבה שאת לא רוצה להיות עצמך? "ואז היא ענתה לי: "כי אז אני אהיה בינונית, לא מספיק טובה".
שאלתי אותה שאלה שאני שואלת הרבה: "מתי חיית את עצמך במלואך?""במלואי?" היא אומרת לי. "אני לא יודעת אם אי פעם חייתי את עצמי במלואי, יש מי שחי את עצמו במלואו?
"ואז שאלתי אותה: "תגידי, אם לא חיית את עצמך במלואך? אז מאיפה את יודעת מי את כשאת כל עצמך?
הרי אם לא חיית את עצמך במלואך, אלא במידה מוגבלת - מאיפה את יודעת אם המוגבלת שהכרת שאת - נובע ממי שאת באמת או מהמידה המוגבלת דרכה את מכירה את מי שאת?
אותה אישה הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח. כאן אמרתי לה: "את מסתכלת עלי כאילו נפלתי מהירח, אז בואי נדבר על הירח. תגידי - האם הירח משתנה במהלך החודש?""כן" ענתה לי אותה אישה.
"איך הוא משתנה?" שאלתי אותה. "כלומר, הוא לא משתנה, אבל אנחנו רואים אותו באופן שונה, בזמנים מסויימים כמו כדור ובזמנים אחרים כסהר".
"והירח?" שאלתי אותה "הוא משתנה?""לא. ברור שלא". "כלומר, גם כשאנו מכירים אותו באופן חלקי הוא שלם? רק שאנחנו לא רואים את זה?""ברור". היא ענתה לי, עדיין תוהה מאיפה נחתתי עליה.
"אז כמו שאת מבינה שהירח הוא מלא - גם כשאת רואה אותו באופן חלקי - כך גם את יקירה. גם את במהותך שלמה, אבל אף פעם לא חיית את עצמך ברמה שלמה כדי להכיר את עצמך ברמה שלמה.
כל עוד חיית את עצמך במידה מוגבלת הכרת את עצמך כאילו היית מוגבלת. בדיוק כמו שאת מבינה שהירח הוא לא באמת בצורה סהר, אלא כדור שלם ומלא - כך גם את".
"אז מה את בעצם אומרת לי?" שאלה אותה אישה יקרה. "שאין לך בעיה להיות עצמך, אלא יש לך בעיה להיות רק חלק ממך, רק סהר. שיש לך רצון אמיתי להכיר את עצמך במלואך - בדיוק כמו הירח השלם והמלא והעגול - שבו לא חסר דבר... אשמח לקחת אותך לשם".
חייכה אותה אישה יקרה ואמרה: "גם אני אשמח, יותר מאשמח!".
