כולנו שואפים להיות שלמים עם עצמנו. אבל האם באמת השלמות אליה אנחנו שואפים – היא עם עצמנו?
או עם איזה תדמית או דמות אידאלית שאנחנו שואפים להיות? בהתחלה, בתוכנית הראשונית – נולדנו לחיות את עצמנו.
זה המצב הטבעי והתקין. אבל... ככל שהדעת נכנסה לתמונה – היא הפכה להיות חוצץ בין ה'אני' ל'עצמי' להפרידה ביניהם, הרחיקה אותנו מעצמנו כדי להתקרב למה שלמדנו ע"י החברה והעולם שאנחנו אמורים להיות.
כך הפכנו לחיות באופן יותר מודע ופחות ער. פחות ער לעצמנו. למי אנחנו באמת. למה אנחנו באמת רוצים.
במרחב הזה נוצר בתוכנו חלל. רגשות לא נעימים כמו עצב, חוסר וריקנות מילאו את המקום...
כלפי חוץ הצגנו שאנחנו שלמים ושהכל תקין וטוב. חלקנו אפילו הצגנו משהו מושלם, שאף אחד לא יחשוד.
שלא יחשוד שזה לא מי שאנחנו ושלא כך נועדנו לחיות. חוסר התקינות הזו – היא לא חלק ממי שאנחנו, היא נוצרה כשהתרחקנו ממי שאנחנו.
כשאנחנו מבינים את זה אנחנו לא ממשיכים לנסות להציג משהו שלם מבחוץ, אלא מתחילים להתמלא ולחוות את עצמנו באופן שלם מבפנים.
ככל שמשהו בנו חוזר להיות שלם – כבר אין צורך בלהסתיר את החסר, את הלא שלם, כי הוא לא קיים.
אז אנחנו זוכים להשתחרר מהמאמץ, מהתדמיות, מהניסיון להוכיח ולרצות, כי משהו בנו מרגיש טוב עם עצמנו מבפנים ללא תנאי, מעצם החיבור.
אז אנחנו לא צריכים להיות משהו או לעשות משהו או להוכיח משהו כדי להיות בטוב עם עצמנו, החיבור הופך להיות בלתי מותנה בדבר.
אז אנחנו מרגישים שלמים כי אנחנו מממשים את המשוואה הפשוטה שנולדנו איתה.
אני + עצמי = אדם שלם. וכשאני לא חווה את עצמי במלואי – מה הפלא שהרגשתי שאני = חסר?
זו הדרך היחידה להשתחרר מהלחץ של איך אני נראה, ומה חושבים עלי ומכל התופעות השליליות שקשורות לדימוי העצמי.
כי הביטחון מתחיל הפעם מבפנים, וכבר לא מבחוץ. NYE – הפתרון האמיתי.
אין אין - יש יש אנו רגילים לחיות באשלייה שאומרת – יש אין. לדוגמא - יש חושך.
אנחנו מסתכלים בחוש הראייה שלנו – ואנחנו רואים חושך. מבחינתנו זה אומר לנו – יש חושך.
האומנם? בואו נבדוק. אם אני רוצה להעלים דבר שהוא ישנו – אני צריכה להגיב ישירות אליו.
אם נרצה להעלים את החושך – מה נרצה לעשות? להדליק את האור. האור? איך האור קשור?
כי חושך הוא תוצאה של אין אור. אבין לא תוצר של יש חושך. זה נשמע כמו סמנטיקה, אבל האמת שאם נבין את העומק של זה תתהפך לנו לגמרי התפיסה לגבי הפתרון.
כי אם החושך לא קיים, ואם אין אין, אז כדי שלא יהיה אין – אנחנו צריכים להביא נוכחות של יש, של אור. זה הכל.
הפתרון לאין הוא בהוספה של יש. ולמה אנחנו מדברים על זה? כי הורגלנו לטפל באין. לטפל בחוסר.
לטפל בחוסר ביטחון עצמי. לטפל בחוסר ערך עצמי. לטפל בחוסר משמעות עצמית.
לטפל בחוסר החיות. לטפל בתקיעות. לטפל בריקנות. או בקיצור לטפל באין.
כשבעצם – האם זה מה שהכי נכון לעשות? או פשוט להוסיף עוד יש? פשוט להגביר את מקור הביטחון העצמי – הלוא הוא עצמי.
פשוט להגביר את מקור הערך העצמי – הלוא הוא עצמי. פשוט להגביר את מקור המשמעות העצמית – הלא הוא עצמי.
פשוט להוסיף עוד ועוד מלאות עצמית ואז הריקנות תעלם.... כשאדם לא מרגיש טוב והוא הולך לרופא ובבדיקות הדם מתגלה שיש לו חוסר ברזל – הוא לא מטפל בחוסר הברזל, הוא פשוט לוקח תוסף ברזל, פשוט מוסיף עוד ברזל.
וכשיש ברזל – נעלם המצב של חוסר ברזל. באופן טבעי, מעצמו. כי כשיש יש – אין אין. ואז לא צריך לטפל באין.
NYE היא אחת השיטות היחידות שמציעה להגביר את היש כפתרון לאין, ולא עוסקת באין.
כי האין איננו והיש ישנו. NYE – הפתרון האמיתי.
