מאמינה שמצב הזה של "הילד מתחרפן, ומחרפן גם אותי" קורה גם בבית שלכם... ?
ואנחנו ההורים? אנחנו מנסים להרגיע אותו דרך זה שאנחנו אומרים לו : "תרגע!".
לפעמים אנחנו אפילו מגדילים לעשות ונותנים לו כל מיני דרכים שדרכם הוא יכול להרגע... (מבלי באמת להבין מה מחרפן אותו מראש!)
ומכאן יש רק שני תרחישים אפשריים שאני בטוחה שאתם מכירים את שניהם!
התרחיש הראשון- הוא הצליח להרגע... תודה לאל! כבר לקחתם נשימה עמוקה... ובא לציון גואל...
אממה? מסתבר שהרגיעה המיוחלת שנראה שהשגתם היא זמנית... ולמה זה קורה? כי גם כסיר לחץ משחרר לחץ הוא לא באמת מפסיק לרתוח, אלא זה רק עד השחרור הבא...
ולכן לא השגנו בדרך זו רגיעה אמיתית אלא רק ריסון ודיכוי הביטוי של העצבים (נרחיב על כך מיד)
התרחיש השני- הילד לא מצליח להרגע... ורק מתפרץ יותר ומתעצבן... ממש מתחרפן ומחרפן גם אותנו!!!
וגם כאן יש לכם את אותה השיטה לטפל במצב! איך? לנסות שוב להרגיע אותו, אבל הפעם באסרטיביות גדולה יותר!
וכבר ממש לדרוש ממנו להרגע! לדרוש ממנו לרסן את עצמו עד כמה שניתן! שולחים אותו לחדר או פינת התרגעות! ומוציאים אותו במרחב המשותף כי כך לא מתנהגים!!!
וגם כאן, עדיין, מגיבים להתנהגות שלו מבלי באמת להבין מה באמת קורה עם הילד...
למה? לא כי אתם לא רוצים, אלא כי אין לכם את הידע שיתרגם לכם את מקור התנהגותו, ידע שיכול לעזור לכם להבין אותו באמת!
הילד, שלא מבין בעצמו מה הוא בדיוק מרגיש כי הוא רגיל לנסות להגיב להתנהגות שלו ופחות למה שהוא מרגיש ולמה שקורה לו מתחיל לחוות דיכוי רגשי... ובשקט בשקט מתחילים איתו כל מיני קשיים שונים מבלי בכלל שתדעו שההתחלה של כל אלה היתה בכך שהוא "נרגע".
אנו חושבים שהעצבים של הילד הם הבעיה, כשבעצם העצבים של הילד הם רק ביטוי של בעיה!
ואגלה לכם סוד נוסף- אם הצלחנו לרסן את ביטוי העצבים- העצבים ממשיכים לבעור ולהתלבות, וככל שאין להם דרך לצאת החוצה – יקרו אחת מהאפשרויות הבאות-
האחת – הילד ביום יום מצליח להיות "ילד טוב" יותר ולרסן את עצמו ואת העצבים שלו, אך מדי פעם מגיע להתפרצויות זעם חזקות מאוד "על כלום". למה? כי בדיוק כמו בסיר לחץ שצריך לשחרר קיטור, ואם לא עושה את זה מתישהו יתפוצץ! כך גם הילד. ואז לא דרוש הרבה כדי שיתפוצץ.
השנייה- הילד מתחיל לחלות בדלקות גרון חוזרות ונשנות או בבעיות נשימה דרך הריאות או דרך העור. אז בהתחלה תשייכו את זה לזה שהוא נדבק מחבר, ועכשיו זה חורף, עכשו זה קיץ אז זה בגלל הבריכה וכנראה התקרר, כו הסיבות האפשרויות שניתן לתת לדלקת ריאות, ואם זה נשימה אז תשייכו את זה לכל האפשריויות האחרות כשבעצם גם כאן- אין לכם את הידע להבין מה יצר את המצב הפיזי מראש!
השלישית- הילד מקבל פחדים- פחד ממוות, פחד שההורים שלו ימותו, פחד להחנק, פחד להיות במקום סגור כמו במעלית, וכל מיני פחדים המבטאים תלות, מחנק ונעלמות, מבלי בכלל שתבינו שכל אלו התחילו מהניסיון "להרגיע אותו".
כן... כעת כבר בטוח נפל לכולכם האסימון שיש הבדל גדול בין לעזור לנו ולילד שלנו דרך ריסון ביטוי העצבים לבין דרך שיפור מצבו כך שלא יהיו עצבים לרסן.
ובכלל- איך יכולנו עד כה לעזור לילד שלנו מבלי להבין את כל זה? ומבלי היכולת להבין אותו באמת? מבלי היכולת להבין מה זה אומר בכלל עצבים? ומה יוצר אותם ואת התפרצויות הזעם? ומה זה אומר בכלל כעס? ומה עושים איתו? ומה עושים עם עלבון? ומה איך יכולנו לעזור לילד שלנו מבלי להבין איך לכוון את הילד שלנו? מבלי להבין מה יוצר בילד שלך את כל מה שהוא חווה? מבלי להבין את השפה הרגשית שבה הילד מדבר הילד.
האם הילד שלי הוא עצבני כי זה מי שהוא? או אולי הוא עצבני כי הוא לא כל מי שהוא?
האם אני רוצה לרסן את הילד שלי כדי שלא יהיו עצבים? או אולי יש עצבים כי הילד שלי מרוסן?
ובכן, לצערי לא נספיק את התשובות לכל השאלות במאמר אחד, אבל יש דרך להבין את הילד שלך!
העצבים נוצרים ממצב שבו הילד מרגיש מרוסן מראש, מרגיש שלא נותנים לו להיות מי שהוא ולכן גם לא נותנים לו לעשות את מה שהוא רוצה... ככל שהילד מרגיש גם מרוסן במי שהוא וגם מרוסן בעשייה שלו- הוא מתפרץ!
זכרו שהאפשרות האחרונה של דיכאון הרבה פחות טובה, וכמו שאני אומרת לאנשים רבים שמגיעים להתייעץ איתי בקליניקה לגבי ילדיהם- כל עוד הילד עוד מתנגד ועוד מתפרץ- המצב הוא טוב. כשהוא מפסיק לעשות את זה- המצב חמור יותר!
אז הטיפ שלי אליכם, שהוא טיפ קטן במענה שלם שקיים עבורכם, תעזרו לו ולכם להבין שיש הבדל גדול בין ביטוי הכעס והזעם שלו לגבי מצב שלא נעים לו, לבין ביטוי עצמי שבו הוא מבטא אותו ואת הבקשה שלו.
ובפעם הבאה שהוא זועם- לאחר שעבר זעם תאמרו לו: "מאוד חשוב לנו להבין אותך, אך כשאתה מבטא את הזעם שלך אתה לא מבטא אותך! בוא תבטא מה חשוב שלך, מה היית רוצה שיקרה, ובוא נראה יחד איך ניתן לעזור לך באמת".
בנוסף, בואו תבדקו או איפה אתם מנהלים אותו יותר מדי וקובעים עליו יותר מדי ו/או איפה אתם לא עוזרים לו להבין כללים בסיסיים שיוכלו להוות עבורו עוגן להתנהלות עצמאית.
ככל שהילד שלכם ידע לבטא את עצמו ואת הבקשות שלו וליצור את שרוצה - הוא יפסיק לבטא את הכעסים, הזעם והתלונות שלו, כי הם לא יהיו...
באהבה רבה! ובהצלחה! נועה יהושע אביוני * מומלץ לקרוא גם את האריה שבכלוב
