יצאתי כעת מקניון, במעלית אמא לילד כבן 3 אמרה לבנה: "יופי זה בריא לכעוס" כשהוא בועט שוב ושוב במעלית. ככל שהמשיך לבעוט במעלית בכעס תפסה אותו כדי שיפסיק ואז הוא הרביץ גם לה!
(דקה לפני כן בזמן שבעט בדלת של המעלית עודדה אותו שזה בריא לכעוס כשהכעס התבטא בבעיטה, וכמה שניות אחרי כן כשזה הופנה אליה זה כבר הפסיק להיות בריא?)
ואז אמרה לו: "עכשיו מקלחת ולמיטה ואין לך שום דבר נוסף היום!".
מבינים את הבלאגן? לא רק שהיא לא עזרה לו לבטא את הכעס שלו בדרך אחרת ולא רק שלא עזרה לו לבטא את הרצון שלו, גם העבירה לו מסר שזה יופי מה שהוא עושה ואז העבירה לו מסר הפוך.
כן, נכון, זה קורה גם לי, זה קורה לכולנו! המטרה היא שזה יקרה כמה שפחות!
והמשפט הזה- זה בריא לכעוס... לא חברות וחברים, זה לא בריא לכעוס, זו פיקציה, זה הרבה יותר בריא לבטא את עצמנו ואז לא יהיה לנו כעס לבטא.
כן, תאמרו שכעס זה דבר טבעי, כיום אנו יודעים שכעס נוצר כשהטבע לא מקבל ביטוי.
זה בסדר שיהיה כעס, אבל אם לא נבין מה בנו יוצר את הכעס – נישאר עם הכעס ולא עם פיתרון.
יש הבדל גדול בין ביטוי עצמי לבין ביטוי הכעס. או כמו שאחותי הבכורה, סיגל יצחק, נוהגת לומר- "בוא תאמר מה הבקשה שלך ולא מה התלונה שלך".
ככל שאנו משוחחים עם הילדים שלנו כדי לבחון יחד איתם דרכים להגשמת רצונם, ולא נמצאים בתפקיד של אלו המאשרים או לא מאשרים את הגשמת רצונם- אנו מלמדים אותם לחיות ביצירתיות וביצירת דרכים להגשמת הרצוי להם בכל גיל- ובכך אנו מעניקים להם ניסיון חיים חשוב כבר מגיל קטן!
וזה דבר שאנו רוצים לעשות יותר ויותר. ככל שהילדים שלנו יהיו שותפים להבנת כל צורכי החיים, תוך כדי זיהוי הצורך האישי שלהם- הם יוכלו להגיע לפיתרון איך הרצון שלהם יכול להתממש מבלי שזה יפגע בשאר הצרכים הנוספים של החיים!
ובכך אנו מעודדים את הילדים שלנו להיות ילדים חושבים ויצירתיים!
